קרבות עוצבת כפיר במבצע של״ג
המח״ט דורון רובין
חיילים ומפקדים – לוחמי עוצבת כפיר. במלחמת "שלום הגליל" הפגינה העוצבה יכולת ביצוע מרשימה, הישגים אלה הם בזכות הלוחמים שחרפו נפשם למען ביצוע המשימה וחלקם אף שלמו בחייהם בדרך להשגתה. מורשת קרב זו, המסופרת כאן במלל ובתמונה, מוסיפה נדבך של אומץ – לב, דבקות במשימה והישגים של לוחמי "כפיר" במלחמות ישראל. לאורה של מורשת זו ולזכרם של אלה שאינם איתנו, נמשיך לחנך את לוחמינו – ממשיכי דרכם. חזקו ואמצו, מפקד העוצבה.
במלחמות ישראל במלחמת יום הכיפורים ולאחריה
עוצבת כפיר,
אחת מעוצבות השריון הסדירות של צה"ל, הוקמה שבועות אחדים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים ועברה את טבילת האש הראשונה שלה במלחמה. לחמה בחזית הדרום, במסגרת עוצבתו של האלוף אדן והשתתפה בהתקפת הנגד של ה־8 באוקטובר ובקרבות על מתחם חמוטל.
במהלך הקרבות להקמת ראש הגשר לגדה המערבית וביסוסו, נטלה החטיבה חלק בקרבות האגמים המרים (17 אוקטובר). אחרי כן חצתה את תעלת סואץ ולחמה בגדה המערבית. עיקר לחימה זו היתה הקרב בעיר סואץ ב־24 באוקטובר, שעם סיומו תמה למעשה, המלחמה. לאחר מלחמת יום הכיפורים הוצבה עוצבת כפיר בעוצבת הפלדה בסיני. עם פינוי סיני עלתה העוצבה לבקעת הירדן. מבסיס זה יצאה צפונה כדי ליטול חלק במערכת שלום הגליל. כאן מתואר סיפור לחימתה של עוצבת כפיר במבצע של״ג מראשיתה ועד לשלב המכריע: ההשתלטות על קטע מכביש ביירות דמשק תוך ניתוקה של ביירות, מהלך שסייע להוצאת המחבלים והכוחות הסוריים ממערב ביירות.
עוצבת כפיר במערכת שלום הגליל
הרקע למערכה
א. משימות החטיבה בתכנון העוצבה היתה כוח החוד של עוצבת הפלדה ונועדה להיכנס לפעולה בשלב השני של המערכה, בהתאם להתפתחות בשטח. במרחב הפריצה של העוצבה, דרום הגזרה המרכזית של לבנון, נועדה לעבור ראשונה עוצבת הגולן שהוטל עליה לתקוף את בסיסי המחבלים, לבודדם במרחב, לכתרם ולהמשיך בתנועה. בשלב מסוים נועדו יחידות עוצבת הגולן לנוע מערבה לעבר צידון. בשלב זה היתה עוצבת כפיר צריכה לנוע קדימה במהירות על צירי האורך המעטים של הרי השוף בכיוון לנהר הבצרי (המשכו של נהר האואלי). זה היה מעין גבול בין המחבלים לבין הצבא הסורי, שהתמקם בהרי השוף, מצפון לבצרי במרחב ביירות ובקרבת הכביש המחבר את בירת לבנון עם דמשק. פעולתה של עוצבת כפיר הוגדרה במדויק רק עד לשלב ההגעה לבצרי. ההתמצאות בשטח שמצפון לבצרי לא היתה ברמה כה מפורשת. לעובדה זו היתה השלכה על קורות העוצבה במערכת שלום הגליל.
ב. האויב מול החטיבה חוסר הבהירות סביב התפתחות המערכה מצא את ביטויו אף באופי האויב. עוצבת כפיר נועדה לפעול רק בשלב שני, לכן לא נפל בחלקה להתמודד עם כוחות המחבלים שבמרחב נבטיה גז'ין. באיזור זה צריכים היו לפעול כוחות אחרים והעוצבה צריכה היתה לעבור דרכם ולהמשיך בתנועה תוך התעלמות, עד כמה שאפשר, מכוחות מאסף של המחבלים. בלבנון השתלב גם כוח סורי, אופיו של כוח זה ידוע היה מראש – יחידות קומנדו מובחרות מצוידות בנשק נ"ט (לרבות טילי סאגר) ומשולבות באלמנטים של שריון. בסיסו של כוח זה היה ביירות ומרחבה, ומשם יצאו שלוחות קדמיות יותר שהתפרסו באיזורים שונים, שחלקם לא היה ידוע בוודאות. לכוח הסורי היה יתרון של הכרת שטח הלחימה (בכל הנוגע לאיזורים צפונית לבצרי) וכתוצאה מכך נהנו מיתרון מסוים הנובע מיכולתם לקבוע היכן ייערכו קרבות בהתאם לנוחיותם תוך הכנת מארבים ערוכים היטב.
ג. כוחות החטיבה – השילוב של מרכיבי הלחימה אופי השטח בו נועדה לפעול החטיבה (הרי שוף הגבוהים) ואופי האויב שמולה (יחידות חי"ר סוריות ממוכנות וקומנדו) חייב שילוב הדוק ומתואם של מרכיבי הלחימה היבשתית: שריון, חי"ר, הנדסה, וארטילריה. ואכן, המרכיב הבולט ביותר בלחימת החטיבה (כמו לחימת כוחות אחרים של צה"ל) היה השילוב ושיתוף הפעולה (שת"פ) בין מרכיבים אלה, והדבר התבטא בציוות הכוחות לקרב. ההרכב המקורי של החטיבה כלל שלושה גדודי שריון: * גדוד גור בפיקוד בנגה * גדוד סערה בפיקוד יוסי * גדוד אדם בפיקוד עמי עם כוחות אלה פעלו עוד חמישה כוחות נוספים לאורך רוב שלבי הלחימה תחת פיקוד מפקד העוצבה: * גדוד חי"ר המורכב מחיילי נח"ל בפיקוד סנדר. * גדוד חי"ר המורכב מצנחני מילואים בפיקוד סאייל משה סלע זייל. *גדוד הנדסה בפיקוד פיני. * פלוגת טנקים מחטיבת ביה"ס לשריון בפיקוד ועקנין. * סוללות ארטילריה שפעלו מאחורי העוצבה ונתנו לה חיפוי בעת הצורך, לפי דרישה. כמו כן נהנתה העוצבה מסיוע אוירי במקומות אחדים, בהיקף נרחב מאוד. הכוחות האלה היו בשלב זה או אחר בפיקודו של מפקד כפיר כל , אל"מ דורון. במקרים מסוימים פעל במקביל כוח עוצבתי נוסף בפיקודו של מפקד כפיר הקודם, אל"מ בני
ד. ההכנות לקראת תזוזה אל"מ דורון נכנס לתפקידו כמפקד כפיר שעות אחדות לפני נסיון ההתנקשות בחייו של שגריר ישראל בלונדון, שבעקבותיה הוחלט על פתיחת מערכת שלום הגליל, כבר למחרת החל מטה העוצבה בארגון הכוחות לקראת העלאתם וריכוזם בשטחי כינוס בהכנה לתזוזה. מצבם של כוחות העוצבה הסדירים היה כזה: גדוד אדם (עמי): פלוגה כ' פלוגה מבצעית המורכבת מתלמידי ישיבות ההסדר. נמצאה בבקעת הירדן ועלתה עם כליה במשך השבת ויום א'. * פלוגה לי – פלוגה מבצעית ותיקה. חייליה יצאו לחופשה והיה צורך להזעיקם ולרכזם בשטח הכינוס. הפלוגה נכנסה מעט באיחור והצטרפה לגדוד בתוך לבנון. * פלוגה מי פלוגת צמ"פ שחייליה נמצאו בשלב של בוחן מחלקה. ביומיים הראשונים של המלחמה לא נעה הפלוגה עם הגדוד אלא באורח עצמאי. (ראה להלן) גדוד גור (בנגה): א' פלוגה מבצעית, ישבה ברמה"ג, נעה עם המג"ד. פלוגה פלוגה ב' פלוגת צמ"פ חדשה ישבה ברמה"ג. הועברה ת"פ גדוד הנח"ל עם פרוץ * * המערכה. פלוגה ג' – פלוגה מבצעית ותיקה, ישבה ברמה"ג, נעה עם המג"ד. * גדוד סערה (יוסי): * פלוגה ו' – פלוגת צמ"פ חדשה, ישבה בבקעה. * פלוגה זי – פלוגה מבצעית, ישבה בבקעה. * פלוגה ח' – פלוגה מבצעית, ישבה בבקעה . הגדוד קיבל פקודה לעלות צפונה וביצע זאת. הגדוד יצא למערכה עם העוצבה.
פרק א': תנועה ולחימה עד עין זחלתא יום א' - 6 ביוני 1982
הכנותיה של עוצבת כפיר לקראת הכניסה ללבנון נמשכו כל השבת ובמהלך יום א'. עד לשניה האחרונה נמשכו המאמצים לרכז את האנשים והכלים. בשעה 1600 של יום א' קיבלה העוצבה הוראה להתחיל בתנועה. כמעט חמש שעות קודם כבר חצו יחידות ראשונות של צה"ל את הגבול ונעו לעבר היעדים הראשונים שנקבעו להן. כניסתה המאוחרת, יחסית, של העוצבה נועדה לאפשר לה תנועה בצירים שיפתחו הכוחות הקדמיים. הכוונה היתה לנוע במהירות בלי להיעצר, עד כמה שאפשר, כדברי המח"ט: "השיטה הבסיסית של הלחימה – תנועה, יצירת מגע. אם נתקלים בבעיה או איום מצד אויב, מנסים למצוא ציר אלטרנטיבי וממשיכים לדהור קדימה". מיד בחציית הגבול התגלה צורך ביישום שיטה זו. העוצבה נועדה במקור לעבור דרך גשר החרדלה החוצה את נהר הליטאני צפונית מזרחית למטולה. אולם, הסתבר כי הכוח הקדומני שניסה לעבור על גשר זה נתקע והסתבך בבעיות קרקעיות, מיקוש ומכשולים אחרים. נתיבה של עוצבת כפיר שונה והיא פנתה מערבה, במגמה לחצות את נהר הליטאני על גשרי עקיה. השינוי גרר עיכוב רציני, עקב הצורך בתנועה על צירים מפותלים בדרום־ לבנון שעליהם התנהלה תנועה רבה בלאו הכי. על מנת לקצר את זמן ההתקדמות, התפצלה העוצבה לשני ראשים באיזור כפר טייבה. גדוד סערה עבר בשלב זה לפעול תחת פיקוד עוצבת הפלדה ונע בציר אחד. יחידות כפיר האחרות נעו בציר שני. שני הראשים שבו ונפגשו באיזור גשר עקיה, חצו אותו, המשיכו בתנועה ונערכו לחניה קצרה צפונית לכפר קעקית אל ג'יסר עם שחר. התנועה הלילית לא היתה קלה וחסרת תקלות, כפי שמספר אלון מגדוד גור: "יצאנו בשעה 10.00 והתחלנו לנוע לכיוון מטולה. כבר בשלב זה הטנק שלי התחיל לזייף. עזבתי אותו ועברתי לטנק אחר. הכוח שלי כלל חמישה טנקים. עברנו את שער הגבול ועשינו עיקוף גדול לכיוון גשר עקיה. נכנסנו מהר מאד לחושך. הגענו לירידה לגשר בסביבות 22.00. הנסיעה והירידה היו די קשים. המשכנו לנוע ואז התהפך טנק, חולץ ושוב נתקע. הכל בגלל הדרך הצרה. לא היו נפגעים. הגענו לחניון בסביבות השעה 03.00 וכעבור שעה התחלנו שוב לנוע". יום בי־7 ביוני 1982 בעקבות מנוחה קצרה בת כשעה, שנוצלה לתדלוק (במהלכה אירעה תקלה שכתוצאה ממנה נהרג החיל גבריאל זוזוט, החלל הראשון של העוצבה) המשיכה העוצבה בתנועה על ציר העוקף את העיירה נבטיה. העיירה עצמה כבר היתה מכותרת, אך לא כבושה (כיבוש נבטיה הושלם באותו ערב). עם עקיפת נבטיה נעה העוצבה לעבר נהר הזהרני במגמה לחצותו. צפונית לכפר חבוש התפצל הכוח לשלושה ראשים:
* מפקד העוצבה ועמו גדוד גור וגדוד הנח"ל.
* גדוד אדם וגדוד ההנדסה.
* שאר יחידות עוצבת הפלדה ועימן גדוד סערה וגדוד הצנחנים של סלע.
לאחר קילומטרים אחדים התחברו שני הראשים הראשונים והמשיכו בתנועה לעבר ג'רג'וע, בעוד עוצבת הפלדה ממשיכה לנוע בציר השני. עם חציית הזהרני באיזור ערב סלים גבר המתח: מעתה לא נעה עוד כפיר בשטח מטוהר. בערב סלים החלה העוצבה לנוע תוך אש. "ערב סלים היתה מבוצרת ומוכנה למלחמה", מספר מפקד העוצבה: "התפוצצה שם מיכלית והיה הלם. החיילים ירו כמו מטורפים. ירדתי מהטנק והעברתי אותו לקצין האג"מ. לפי התרגולים היה צריך פשוט לרדת מהכלים בחיפוי עצמי ולהתחיל לטהר את האיזור. מאחד הנגמ"שים החלו לירות כמו מטורפים. החיילים היו מבוהלים וחסרי ביטחון ואז בן־ישי (סמג"ד הנח"ל) תפס פיקוד ואירגן אותם. במקביל לקחתי מחלקה וירדנו ימינה לטהר". גדוד אדם נשאר בערב סלים להשלמת טיהור הכפר. באותו זמן המשיך חוד העוצבה שכלל עתה את אל"מ דורון, מג"ד גור עם חמישה טנקים וגדוד הנח"ל – בתנועה לעבר הכפר הבא שעל הציר – ג'רג'וע. ההיתקלות בג'רגוע פציעת המג"ד תנועתה המהירה של העוצבה הפתיעה את כוחות האויב שנמצאו בג'רגוע – בדיעבד הסתבר כי היו אלה חיילי קומנדו סוריים – ורק בפאתיו הצפוניים של הכפר נתקל החוד בהתנגדות ממשית. טנק של פלוגה ב' ספג לפתע פצצת אר.פי.ג'י מכיוון הואדי, הסתבר כי בטרסות הסמוכות לכביש התמקם מארב שאיים על המשך התנועה. למקום חשו הטנקים של גדוד גור ובראשם המג"ד, בנגה. הוא וחייליו ירדו מהטנקים והצטרפו אל חיילי הנח"ל לטהר את השטח. מספר בן־ישי, סמג"ד הנח"ל: "החוד הקדמי נכנס למארב, פתח מיד באש לכל הכיוונים וחילץ לפנים. קיבלתי הוראה מהמג"ד להכין כוח שיירד ברגל לסריקה. לפני שהתחלתי לסרוק עבר שם טנק ו"הרביץ" כמה פגזים לעבר הבתים הקרובים. אירגנתי את הכוח שלי.
זאת היתה פעם ראשונה שהחבר'ה שמעו אש שנורתה לעברם. נתתי להם תדריך קצר: 'ומה שלמדתם בטירונות עד עכשיו – תעשו; אם לא תעשו את זה – תחטפו! סרקנו את הבתים. לא היה בהם איש. חזרנו לכביש. בשלב זה התברר שנורתה אש לעבר חיילינו מן החורשה. הבנו ששם המארב. ירדנו לשם, בעיקר קצינים: מפקד העוצבה, המג"ד שלי, מג"ד גור, ואני. התקדמתי ראשון יחד עם בנגה ואז התרומם מולנו חייל במרחק 7 מטר. בעשירית השניה הראשונה הוא נראה כמו חייל שלנו, עם מדים וחגור. הייתי בטוח באותו רגע שהוא חייל שלי, שבמקרה נמצא למטה. באותה עשירית שניה שהרוויח הוא פתח באש ופגע בבנגה המג"ד בחזה. צעקתי למטה שהוא פצוע והחזרתי מייד אש. האוייב הצליח, כנראה, להסתלק. התחלנו לנהל אש עם המארב עד ששיתקנו אותו. אחר כך ארגנתי מחלקה לסריקה. מצאנו עוד שני מחבלים והרגנו אותם. לבסוף השתרר שקט וכנראה שהיתר ברחו. סרקנו שתים־שלוש טרסות נוספות ליתר ביטחון ולא מצאנו דבר. לא רצינו להמשיך ולגלוש למטה. חבל היה על הזמן. חזרנו למעלה והתארגנו להמשך נסיעה". בבדיקה לאחר הקרב, שנמשך כשעתיים, התברר כי בטרסות היוצאות מג'רג'וע התארגן מארב רציני של קומנדו סורי שהיה מצויד בנשק, תחמושת ומזון. בהיתקלות זו היה לעוצבה פצוע אחד – המג"ד, לסורים נהרגו ששה חיילים. בנגה המג"ד נפצע בראותיו מכדור, פונה לאחור ולא נטל חלק בהמשך קרבות השבוע הראשון. גדוד גור נותר, איפוא ללא מפקדו. הסמג"ד, רמי, נמצא מאחור. עקב תקלות בטנקים ותנועת כוחות נוספים, נוצר נתק בין חוד הגדוד וזנבו. מספר רמי: "הגדוד התפצל למשך זמן רב והיה בינינו רק קשר אלחוטי. כשהגעתי לצומת נבטיה שמעתי שהמג"ד נפצע ואני צריך לעבור קדימה כדי לחבור עם הגדוד ולתפוס פיקוד. רצתי קדימה והשארתי מאחורי את הטנקים והדרגים לתדלוק. למרות שהמרחק לא היה גדול, לקח לי כמעט יום שלם לחבור עם הגדוד. קצב התקדמותי היה איטי מפני שהציר היה גרוע. הגעתי לגדוד ביום שלישי ".16.00 בשעה בעקבות ההיתקלות החליט מפקד כפיר להשאיר את הגדוד מאחור להתארגנות. הגדוד עבר לפעול תחת פיקוד עוצבת הפלדה ועתיד היה להתנתק מכפיר בהמשך דרכה עד לסוף השבוע הראשון של הלחימה. במשך זמן זה עתיד היה לעבור קרב נוסף בצומת ג'זין.
קרב צומת ג'זין-גדוד גור
משחבר גדוד גור, עתה בפיקוד הסמג"ד, עם עוצבת הפלדה, קיבל משימה לבצע חסימה לעבר איזור ג'זין, כדי לאבטח את ציר ההתקדמות של כוחותינו ולארגן את עצמו מחדש. מספר רמי הסמג"ד: "קיבלתי משימה להקים חסימה לכיוון ג'זין. שתי פלוגות תפסו את האגפים לכיוון העיר ופלוגה ב', שחזרה לגדוד המקורי שלה, היתה אמורה להיכנס בציר המוביל לג'זין, לחסימה קדמית. הפלוגה תפסה עמדות כ־500 מטר מהצומת ותוך כדי כך חטפה מטח סאגרים." מספר אלון, סמ"פ ב': "היינו אמורים לרדת לעיר בסביבות 06.00 (יום ג') ולחפות על ג'זין למקרה שיבוא משם כוח. ירדנו למטה ולא מצאנו עמדות טובות. המשכנו עוד עיקול אחד. בשלב זה הייתי בטנק האחרון והגעתי קצת אחרי כולם לעיקול. בקשר שמעתי טילים וראיתי את טנק 2 חוטף טיל ואחריו טנק 3. מיד חילצתי לאחור, תפסתי עמדה והתחלתי לירות והם הפסיקו. בשלב זה נפגעו לנו שלושה טנקים. הטנקים שלנו ירדו על שני נגמ"שים סורים, נושאי טילים והשמידו אותם. נגמ"ש שלישי הצליח לברוח, המ"פ נחלץ קדימה כדי לאפשר לפלוגה להיחלץ לאחור, ונפגע מאותו נגמ"ש." מספר מפקד טנק 2 יורם: יירדנו בשדירה. הם נתנו לנו לרדת קצת יותר קדימה ואז: טילים. זיהינו אותם באוויר. זה היה קרוב אלינו, הסתכלנו ומיד חטפנו טילים ראשונים. לא היתה אפשרות לברוח מהם. הטיל חדר לנו דרך הצריח בחלק הקדמי, נכנס פנימה, עבר מצד אחד ויצא מן הצד השני של הטנק, כאשר בנס לא התפוצץ שום דבר למרות שהכל היה מלא רסיסים. הצריח היה מלא עשן שחור. ציודים נשרפו. מההדף עפנו, הטען ואני, מהטנק למטה. לתותחן שנפצע היה קשה לצאת. הטען נפצע. משכתי אותו מאחורי סוללת עפר. הייתי בטוח שהטנק הולך להתפוצץ. ואז ראיתי שהנהג לא יצא. הוא נשאר. המדף היה סגור. דפקתי לו שייצא. הוא יצא וברח לטנק המ"פ. חזרתי לטנק עם התותחן, שהתחיל לירות כשהוא פצוע. לשאר הטנקים בשדרה לא היה לאן לחלץ וזה היה השלב שירי הטילים התחדש. הייתי חיב להזיז את הטנק שחסם את הדרך. הנהג נעלם והטען לא הרגיש טוב. נשארנו רק התותחן ואני. ביקשתי שיכנס לתא הנהג. היתה קצת בעיה כי זו היתה הפעם הראשונה שהוא נהג בטנק. טילים עפו ונסענו לאחור על גשר צר. איך שהוא נחלצנו לאחור לצד והתקדמנו, בשלב זה זיהיתי בערך מאיפה יורים. אבל לא זהיתי בדיוק את הכלים. טענתי פגז בטנק. חזרתי למד טווח, הסתכלתי וחזרתי לירות את הפגזים. כך 15 פגזים בערך. בשלב זה ראיתי שטנקים אחרים התחילו להיחלץ לאחור. אז ראיתי גם את הנהג שלי מגיע והוריתי לו להיכנס לתא הנהג והתותחן חזר למקומו. הטנקים האחרים הצליחו להיחלץ ואני המשכתי לירות. התחלנו גם אנו להחלץ לאחור. עלינו יחד למעלה אל מאחורי העיקול ומחוץ לטווח הטילים" "בשלב זה", ממשיך יורם, "הטען שלי נשאר למטה. ביקשתי מהמים להביא אותו. המים הצטרף. לקחנו כמה חיילים וירדנו למטה. הלכתי מהר וראיתי שהטען מתחיל להתקדם לכיוון חניון הלילה שלנו. כנראה חשש שנשאיר אותו שם. לקחתי אותו על הכתפים, שמנו אותו על אלונקה ולקחנו אותו למעלה". סיפור לחימת הטנק ובו שני הלוחמים והחילוץ היה רק אפיזודה אחת בקרב שהתחולל סביב צומת ג'זין. טנקים ונגמש"ים נוספים נתקעו ונחלצו. במהלך לחימת הגדוד סביב הצומת נעשה ניסיון ראשון לכבוש את ג'זין בידי שני גדודי שריון של עוצבה אחרת. רק לאחר קרב קשה נכבשה ג'זין, ואז – בערבו של יום ג' – יכול היה גדוד גור להמשיך ולנוע צפונה. במהלך לחימתו של הגדוד בג'זין המשיכה עוצבת כפיר ואחריה יחידות עוצבת הפלדה האחרות לנוע לעבר היעד הבא – הבצרי. העוצבה נעה מג'רג'וע על הציר לעבר ג'זין, כשבדרך בין הכפר חיתורא וצומת ג'זין מנחלים החיילים ירי מונע לעבר מטרות חשודות. בבוקרו של יום ג' הגיעה העוצבה לחניון לילה מזרחית לכפר רום, קילומטרים אחדים לפני נהר הבצרי. ההגעה לבצרי היתה "שיא שאיפותינו", כהגדרת מפקד כפיר.
"האיזור היה מיוער. כשהגענו לצומת ראינו איזו מונית. ירדו ממנה אנשים. הם נראו לנו מחבלים והתחלנו לירות עליהם. פתאום נורו טילים לעבר הטנק שלי. היינו עוד לפני הצומת. בצעתי היחלצות קדימה. לא פנינו בצומת ימינה אלא המשכנו צפונה. שמעתי חתי לזהו והות עשן הצומת בצעת פיצוצי טילים באיזור הטנק שלי, תוך כדי נסיעה הצלחתי לבנבן ובאיזה הבזק אמרתי לעצמי שבטח משם יצאו הטילים. ירינו תוך כדי די תנועה שלושה-ארבעה פגזים ובזאת נסתיימה הפרשה. אחר כך היה שקט מוחלט ואז התקשר מפקד העוצבה וסיכם שאנחנו חוזרים לציר המקורי וכך עשינו. חזרנו ונענו על הציר לבתלון. הגדוד המשיך בתנועה על הציר. כל כפר נסרק עד שהתברר שאין בו אויב ואחר כך המשיכו הטנקים בתנועה. בכפר ג'דידת אל שוף נורו אל הכוח מספר יריות, אך היורים לא אותרו. הגדוד יצא מכפר זה ואז גילה מולו, על הציר בין הכפרים אל־מחתרה ועין קניה, שיירת דרגים סוריים. "עמדנו שם די הרבה זמן", מספר המג"ד, "וניהלנו אש לעבר אותם הכלים. נפגעו שם די הרבה משאיות ומיכלי דלק. הסתבר בדיעבד שהיו אלה מיכליות סולר שהיו בג'זין "והתקפלו" צפונה. איתרע מזלן שבדיוק היינו כאן כשהגיעו". לירי על שיירת הדרגים הסורים קדמה התלבטות קצרה, שכן היתה זו פעם ראשונה להימצאות כוחות סוריים מול העוצבה. לאחר הירי, משהמשיך גדוד אדם בהתקדמותו, אירעה אפיזודה נוספת. מספר עמי, מג'יד אדם: ייגמרנו לנהל את האש והמשכנו לנוע על הציר. הגענו למקום בו הציר מתעקל לכיוון צפון-מערב ואז אמר לי פיקי, קמב"ץ הגדוד, בקשר"פנים: 'תותח, טווח קרב, טנק אויר'. אמרתי לו: 'תפסיק רגע'. הרמתי משקפת לעינים וראיתי שזה טנק שלנו. הסתבר אחרי כך שהיה זה טנק של גדוד סערה שפשוט נסע מולנו על ציר המקשר בין שני הצירים עליהם נעה העוצבה. דיווחתי למפקד וראיתי אותם מתקפלים חזרה לכיוון הציר. זו היתה כמעט תאונת אימונים".
טנק נפגע על הציר
לקראת שעות הצהרים המאוחרות הצליחו שני ראשי העוצבה להגיע אל האוטוסטרדה דמור דמשק. הכוח המערבי הציב חסימה על הכביש לכיוון דמור. הכוח המזרחי כבש, ללא קרב, את הכפרים בתלון ונברח. בשעה 16.00 חברו שני הראשים על הכביש ממערב לנברח. במהלך העליה על האוטוסטרדה הגיח לעבר טנקי העוצבה מסוק גאזל סורי, שהצליח לפגוע בטנק של מ"פ ל', מישל. הטנק עלה באש, וצוותו נחלץ ממנו. מספר עמי המג"ד: "הטנק השרוף נותר על הציר, כשהוא חוסם אותו לחלוטין. בשלב זה נמצאה עוצבת כפיר (וכן כוחות אחרים שנמצאו תחת פיקוד עוצבת הפלדה) פרוסה כולה על האוטוסטרדה". מפקד עוצבת הפלדה התקשר אל אל"מ ד' והורה לו לנוע במהירות רבה ככל האפשר לעבר הכפר עין זחלתא המצוי על הציר, קילומטרים אחדים דרומית לכביש בירות דמשק. הכפר, כך דווח, היה ריק מכוחות אויב. אולם, קיימת סכנה שהסורים ישלחו לשם קומנדו ולפיכך יש הכרח להקדימם ולהשתלט על הכפר. הפקודה למהר ולהגיע לעין זחלתא מצאה את עוצבת כפיר במצב קשה. הטנק שנשרף חסם את הציר ולא איפשר מעבר כלים נוספים, מעבר למה שנמצאו ממזרח לטנק זה. מאחורי טנק זה נמצאו היחידות השונות, שחלקן סבל מחסור בדלק. מפקד כפיר ניסה לאלתר פתרון מהיר לבעיית הטנק הבוער. הטנקים האחרים ניסו לעקוף אותו אך נכשלו, לבסוף הוחלט לקדם טרקטור לטנק כדי לפנותו. מספר מג"ד ההנדסה, פיני:
טנק בער על הכביש. עמי ניסה לעקוף ושלושה טנקים, בזה אחר זה, פרסו שם. נעשה נסיון לפרוץ ציר עוקף ללא הצלחה. עלה ה רעיון לקדם טרקטור שלי היחיד בחוד שהיה תקין, יקטור עם שופל. עשינו איתו עבודה של טרקטור זחלי (מי שמבין בעבודת טרקטורים יודע שהמש משימה כמעט בלתי אפשרית), נגסנו מהצוק של ההר כדי לעקוף את הטנק. חששתי שאם רק ניגע בו הוא יתפוצץ. העברנו את הטו הטנקים במעקף. " מספר עמי המג״ד: עצרנו עם הפנים לכיוון צפון-מזרח להמשך הציר, ואז הגיעו הגאזלים. זיהיתי אותם תשובה. בטווח קרוב מאד בסב סביבות 400-200 מ'. ירינו עליהם במקלעים ודיווחתי עליהם בקשר. המגע עימם נותק והיה ברור שהם זיהו אותנו וחזרו אחורה כדי לתפוש טווח. ואז התגלה הגאזל ונכנסנו למגע איתו, טנק נגד מסוק נ.ט. ירינו עליו ולא פגענו. הוא תימרן ובסוף וב מאד לצריח ולא פגע. התחלתי לרדת אחורה וקראתי למישל. אין טיל שעבר קרן ירה הרגשתי שמש שמשהו קרה שם. ירדתי למזלג ועליתי על הציר הראשי. נסעתי לכיוון הטנק של ל מישל. אי אפשר היה לנוע קדימה כי הכלים חסמו את הציר, ירדנו מהטנק ובדיוק אז הגיע מישל שרוף כולו עם שרוול קרוע. שאלתי מה קרה והוא אמר שנפגע. התחלנו לחפש את יתר האנשים ולאחר זמן מה מצאנו את כולם שוכבים בקירבת הטנק. הם כולם נפצעו קל מאד עד בינוני וזה נגמר בנס. מרוב דאגה לצוות לא שמנו לב עד אז שהטנק חוסם את הציר."
המאסף של החוד פלוגה מי
על דרכה של הפלוגה בשתי היממות הראשונות מספר אחד הממי"ם, עופר: "את תחילת המלחמה פספסנו. היינו אמורים להישאר בבקעה. ביום א' קיבלנו פקודה לעלות לרמה"ג. הגענו בערב והתברר לנו בקשר שהגדוד כבר נכנס ללבנון. חיכינו להוראות ותדלוק. נסינו להתקשר עם הגדוד. המג"ד שמע אותנו ואיחל לנו בקשר: – בהצלחה! זה נסך בנו קצת ביטחון. נכנסנו ללבנון, ירדנו לליטאני משם עלינו לרמת נבטיה ולזהרני, הגענו לערב סלים, פגשנו לראשונה את הגדוד. מכיוון שהיינו צריכים לתדלק נפרדנו ממנו שוב. כאשר שבנו להתקדם, נקלענו לקרב ג'זין. טנקים של גדוד גור נפגעו שם ונסינו לעזור להם. זיהינו טור שריוניות אויב והתחלנו להעסיק אותו. הצלחנו לפגוע בכמה כלים. אחר כך המשכנו קדימה, עד שחברנו עם הגדוד. היה טוב לשוב ולהיפגש עם האנשים אחרי החוויות של היומיים הראשונים בלבנון". מספר עמי: "היינו אז באיזור הטנק השרוף של מישל ועסקנו בתיקון טנקים ונגמשייים, סגן מפקד העוצבה התקשר עימי ואמר לי להתארגן מהר ולנוע לעבר עין זחלתא. התארגנו לסדר תנועה. אני זוכר שלא נכנס לי לראש שהפלוגה של עודד (מ) נמצאת איתי, וכל הזמן נתתי פקודות רק לפלוגות כ' ויל'. פתאום עודד עלה על הקשר ושאל אותי מה איתי אמרתי: אתה יודע מה, תהיה ראשון! אז הוא אמר לי: אתה שוכח אותי? אמרתי: אותך אני אף פעם לא שוכח. הוא נכנס בסדר תנועה אחרי והתחלנו לנוע". להחלטתו של המגיד עתידה היתה להיות השפעה גורלית על הפלוגה ביום הבא.
יום ד׳ 9.6 מארב והחלצות מלכודת אש עם שחר
"לאחר שנחלצנו לאחור, החלטתי לעשות הערכה מחדש", מספר דורון." התקשרתי למפקד עוצבת הפלדה ואמרתי לו שהמצב מורכב ויש פה עסק רציני וצריך לחכות לבוקר ולראות מה עושים. הוא החליט שאבוא אליו להתיעצות לגבי המשך הצעדים. נסעתי אליו אחורנית. אני רוצה להדגיש, שאפילו בשלב זה עוד לא הערכנו שזה כל כך חמור ולא נתתי שום הנחיות מיוחדות לגבי אבטחה וסריקות ופעולות לילה, אלא השארתי את כולם, כל אחד שומר על עצמו. נסעתי אחורה וסיכמתי עם מפקד עוצבת הפלדה תכנית התקפה למחרת: סריקה וטיהור של גדודי החי"ר – גדוד הנח"ל, שרוב יחידותיו כבר נמצאות בכפר, וגדוד הצנחנים העושה אליה את דרכו – בחיפוי של כוחות השריון המצויים בכפר או בדרך אליו. נסעתי חזרה לעוצבה יחד עם מפקד פלוגת הסיור שלנו. ארבע יממות לא עצמתי עין. תוך כדי תנועה חזרה התחלתי לשמוע צעקות וקריאות והבנתי שמשהו לא בסדר". במהלך השעתיים לערך, בהן נעדר המפקד מעוצבתן, התרחשו אירועים חשובים וקשים. קצין האג"מ העוצבתי, שמעון, שנותר הקצין הבכיר ביותר בשטח, החליט שהכוח נמצא במקום קדמי מדי ויש להסיג את החוד לאחור כדי לנתק מגע עם הכוח הסורי. כתוצאה מהחלטה זו נעו גדוד הנח"ל ופלוגת השריון של ועקנין לאחור. חיילי גדוד אדם ועמס פלוגה א' של גדוד הנח"ל וחילי ההנדסה לא חשו במתרחש ולא ידעו כי הפכו לפתע לחוד הכוח הישראלי בכפר. הם עתידים היו להווכח בכך עד מהרה, בדרך קשה.
מספר פיני, מג"ד ההנדסה:
מצבו של גדוד אדם היה מעודד פחות. בפרט חמור היה המצב בטנק המג"ד ובטנקים של פלוגה מ' שנמצאו אחריו. הטנק הראשון שנפגע בפגזי אר.פי.ג'י היה טנק הסמ"פ, דודי. הטנק ספג שתי פגיעות והחל בוער. דודי נפל מן הצריח לתוך הטנק. שלושת אנשי הצוות שלו היו: הנהג – יובל, התותחן – יניב, והטען קשר – מרדכי. על שקרה עימם מספר אחד מחבריהם, טען קשר בטנק המג"ד: "הטנק של דודי נפגע והוא נפצע ונפל פנימה. הנהג והתותחן יצאו מהטנק שרופים לגמרי. הם פחדו לנסות ולהגיע לתאג"ד כיוון שהשטח היה מכוסה אש. התותחן החליט לרוץ לכיוון התאג"ד וביקש מיובל הנהג שיבוא עימו. הם התחילו להתווכח לאיזה כיוון לרוץ. הנהג רץ לכיוון אחר ואחרי שעבר כ־30 מ' פגעו בו הסורים. הטען מרדכי היה גם הוא שרוף, אך הצליח לצאת מהטנק ונשכב בחוץ. הוא חולץ מאוחר יותר. גם יניב, התותחן, הצליח להגיע בשלום לתאג"ד". מיד עם תחילת ההתקפה התעורר המג"ד עמי. הוא לא ידע שהוא מצוי עתה בחוד ובאופן אינסטנקטיבי פתח בתנועה קדימה. רק כשעבר את העיקול נוכח לדעת כי בינו ובין כוח האויב אין כוחות שלנו. הוא חשש שאם ימשיך בתנועה, יתנתק מכוחותינו וישמש טרף קל למארב הקומנדו הסורי. לפיכך פתח בתנועה לאחור יחד עם הטנק של המ"פ, עודד. את שעבר על טנק המ"פ מספר התותחן, חיים: "ביום ד' בבוקרהתחלנו לנוע ונכנסנו למארב נורא של סאגרים, העירו אותי ואמרו לי לירות פגז היחלצות. היינו הטנק השני בטור אחרי טנק המג"ד. שמעתי את עודד מבקש אישור לחלץ את הסמ"פ דודי שנפגע. נסענו לאחור ואז נגמרו למ"פ כדורי המקל"פ והוא ביקש מהטען שיכין לו ארגז פעולה נוסף. תוך כדי התקנת הארגז חטף עודד צרור ושמענו בקשר 'קודקוד'. ידענו אמנם את תרגילי חילוץ המפקד, אבל לא שיערנו שנצטרך לבצע. היינו בהלם לחצי דקה. הנהג התאושש ראשון וצעק שנכוון אותו. הטען כיוון אותו לאחור ומצאנו מסתור בין שני בתים. הוצאתי ארגז עזרה ראשונה והתחלתי לחבוש את המ"פ בעזרת הטען. הנהג דומם מנוע והוציא אלונקה. בינתיים ניסתי ליצור קשר עם המג"ד להודיע לו שעודד נפגע. ביקשתי ממנו שישלח מישהו שיעזור בחילוץ המ"פ והוא הבטיח שישלח. חבשנו אותו וניסינו להוציא אותו החוצה, ללא הצלחה. הוצאתי את הראש החוצה וראיתי אדם רץ. צעקתי אליו והוא בא לכיוון שלנו ועזר לנו להוציא את עודד מהטנק. מתברר שזה היה מפקד העוצבה.
מספר אליימ דורון:
"אני הגעתי לכפר כמה דקות לפני 04.00, ממש כשכל העסק התחיל. שמעתי בקשר שכולם צועקים ויורים כמו משוגעים מטווח של מטרים ממש מעל לראש שלי. ירדתי ברגל את כל הכפר. אי־אפשר היה לדבר עם אף אחד. בקשר סיכמתי עוד לפני כן עם המגידים להיפגש איתי בכפר – בכיכר. ירדתי ברגל כשאיני יודע בעצם מה קורה. עושה סימנים למיים, מיימ, מטייק, אף אחד לא מתיחס אלי, כאילו שהגעתי רק שלשום.
חטיבה (מה שנכון, דרך אגב…) לא מוצא את החפ"ק והטנק שלי. הגעתי לראש הכוח וראיתי נגמ"ש על הכביש יש. הורדתי את מכשיר הקשר וקראתי לכולם להפסיק את האש. ראיתי את עמי. הוא עשר שה לי סימני יאוש. הגעתי עד למנטרה, היה שם נגמ"יש של ההנדסה שנשאר על הכב כביש והטנק של דודי, באו אלי חיילים ואמרו לי: המפקד, יש לנו מ"פ פצוע. לקחתי אותם נם והוצאנו את עודד החוצה מהטנק שלו". (עודד הובא לתא"גד ומשם הוחש לבית חולים ים עורפי יותר. הוא נפצע בריאתו, בסרעפת, בקיבה, בשריר הלב בטחול ובכבד. מיד עם הגיעו לבית החולים החלו הרופאים נאבקים על חייו. הצלחתם להשאירו בחיים נחשבו ובת לנס רפואי). במקביל לחילוצו של המ"פ נעשה ניסיון לחלץ את דודי ושני אנשי צוותו – הנהג והטען־קשר שעדיין נותר נרו בשטח. הטנק הפגוע עמד במוקדה של אש עזה, וכל מי שניסה לגשת אליו סיכן את חיי חייו. דורון ביקש לחלץ את הטנק וצוותו ובמקביל לארגן את הכוח. "הורדתי שני מסופים מהנגמ"ש", הוא מספר. "היה לי ברור שעומדת להתחיל עלינו התקפה נוראה של סורין רים. אמרתי לעצמי: מפה לא בורחים. אמרתי לחיילים שיקחו רימונים כל מי שישנו שישב שכב ויתחיל לירות כדי לחפות". הוא נועד עם מגיד אדם, יחד צנח הם ארגנו את הכוח שיחלץ אר ת דודי. כמה חיילים ונענו לכוון הטנק תחת אש בלתי פוס וסקת. זו היתר תה ממש קטס סטרופה. יגאל הגיע לטנק ובדיוק באותה שניה חטף חטף הטנק אר.פי.ג'י. נוסף. יגאל פנימה ואחר כך התברר שנהרג. אני עפתי אחורה ואי איבדתי א את החכ זכרה לכמה שני שניות. כשהתעוררתי ראיתי את ברק לידי עם המון דם על הפנים ואז גם הבנתי שמשהו נפגע לי בשמיע מיעה. הם צלפו שם כמו מטורפים וצריך הי היה להתאושש מהר. חילצנו לאחור לחורשה שהיתה מעין שטח התארגנות ואז הגיע למק מקום המייפ שלי, קלי, עם עוד כמה חיילים. אמרתי לו שלא כדאי לחזור לשם כי זה מסוכן מאד, אבל הוא עמד כל כך שנחלץ את הפצועים. זה היה חשוב לו יותר מכל. הלכנו איתו והבחנו מימין בבית צהוב שקלי חשב שממנו יורים. הוא הגיע לבית, אבל לא היה שם אף אחד. אחר כך עבר לפינה השניה של הבית ואז נורה לפתע צרור ארוך מהטרסה שמם ממול. קלי צעק לכולם ילכו לאחור', אבל שניה אחר כך נורה צרור נוסף בקלי ובעוד שני חיי חיילים שהיו לידו. מאוחר יותר הסתבר לנו שכולם נהרגו. לי היו בשלב זה בעיות שמיעה קשות. ירו עלינו מארבעה מטרים והחיילים פחדו מאד וחלקם החלו לצעוק 'מכתרים אותנו'. המשכנו להילחם מפינה לפינה כשהקצינים הולכים ראשונים ונפגעים. נהרגו ו שם הרבה אנשי סגל, והכל על חילוץ נפגעים. זה מוצדק לדעתי כי כך מחנכים אותנו. ברור לי, שאם אנחנו הקצינים לא היינו הולכים ראשונים אף אחד לא הי היה זז. אני זוכר מה קרה כשהתעוררתי מהעילפון הקצר שלי. כולם עמדו בצד וחיכו לראות מה אומר ומה ה אעשה. כולנו פחדנו כי חשבנו שאנו הולכים למות. עלי היה מטען" לחץ נוסף בגלל הדרגות שעל הכתף. זה היה ההסבר היחיד לכך שהלכתי לחלץ בפעם הנפגעים אל הטנק הלכה פלוגה א' של הנח"ל, בפיק פיקוד של מ"מ, סג"מ אור אורן. הוא מספר. "אנחנו ביום ד', בשעה 04.00. עמי המגיד ניגש אלי ושאל אל אם נוכל לחלץ את בטנק של דודי. מובן שהשבתי בחיוב. לקחתי את יגאל דהן יהאן החובש ואת גדעון ודני ועוד השניה. קמתי ורצתי לש שם ראשון. ידעתי שאנחנו מוכנים ליהרג על כך וברור לי שאסור לי לחשוב אחרת"
קלי ושני החיילים שנהרגו עימו נותרו על מרפסת הבית הצהוב. סגנו של קלי, דני כרמל, הצליח לחזור ודיווח למפקד העוצבה על התמונה העגומה: טנק פגוע ובו שני הרוגים (דודי דהאן) ושלושה נפגעים (עוד לא היה ברור אם נהרגו או נפצעו) בתוך הבית שאי אפשר היה להן התקרב אליו, שכן כל הזמן נורתה באיזור זה אש תופת ממקור לא ברור. "בין המנסרה שהיתי ובין הבית הצהוב הפרידו לא יותר מ־100 מ'", אומר דורון. "אבל מטרים משמעותיים מאד כי המנסרה עוד מוסתרת. כל מי שיוצא ממנה לכיוון הבית חוטף אש נוראה". שם בשלב זה של הקרב נמצאו כוחות החטיבה הנוספים מאחור באיזור הככר של עין זחלתא. בקו הקדמי, במנסרה, נמצאו אל"מ דורון, מג"ד אדם, עמי, חיילים מגדוד הנח"ל וחיילי הטנק של עודד שנחלצו. מג"ד הצנחנים, סלע, הצליח להגיע בדרך כלשהי מהכפר עם כוח קטן וחבר למפקד העוצבה. "הוא קיבל ממני פקודה לרדת מהכביש ולהשתלט על גבעה
שנקראת המסולעת הקטנה, השולטת על השטח, כדי לנסות ולאתר מהיכן יורים עלינו" מספר דורון. "מג"ד הנח"ל לעומתו לא הצליח לחבור אלי ונשארתי עם כוח קטן בסדר גודל של כיתה מוגדלת באיזור המנסרה. סלע התחיל לתקוף את המסולעת, היו לו הרבה נפגעים (שני הרוגים ו-40 פצועים) בפרק זמן קצר מאד. ממטע הגפנים, בו הסתתרו (כפי שגילינו בדיעבד) חיילי קומנדו סוריים, ניתן היה לשלוט על הדרך על המסולעת. הם ירו כמויות אדירות של טילים מהגפנים ומהאוכף (מטווח של 2000 מ' משם בערך). סלע הצליח אמנם להרוג הרבה חיילי קומנדו, אך נאלץ לחזור לכפר." בשלב זה החליט אל"מ דורון לעשות עוד ניסיון אחד לחלץ את הפצועים ולנסות לאתר את מיקום כוח האויב. "היתה איתי פלוגת צנחני מילואים מהגדוד של סלע. אמרתי למ"פ שנתקוף בצורה כזו: עמי עם הטנק שלו יסע על הכביש, יתקרב לבית הצהוב, ינחית עליו מכת אש ובחיפוי אש זו תסתער הפלוגה על הבית, תשתלט עליו, תפנה את ההרוגים והפצועים וגם תתיצב ותשלוט על הגפנים מהבית. החלטתי שזה הניסיון האחרון שאני עושה בשלב זה כדי לתקוף. ההתקפה החלה. עמי נסע הלוך וחזור על הכביש, תוך כדי ירי, וחזר. אז נתתי למ"פ פקודה להיכנס להתקפה על הבית. הוא נכנס ומיד חטף אש תופת מהגפנים (כפי שנסתבר בדיעבד). נהרג הסמ"פ שלו והיו לו שני פצועים קשה. הוא נחלץ אחורנית, בא אלי ואמר לי זהו זה, אי אפשר לקחת את הבית. החלטתי שזהו, בשלב זה נכשלנו. חייבים לוותר כרגע על הטנק ועל ההרוגים (בשלב זה כבר היה ברור לי שכולם שם הרוגים ואין שם פצועים)". הניסיון לחלץ את הנפגעים ולהשתלט על האיזור נמשך שעות אחדות בבוקר יום ד', ועד הצהריים חזר הכוח בפיקוד מפקד העוצבה לאחור, אל הכנסיה שבתוך עין זחלתא. ההחלטה לחזור לא היתה קלה כפי שמתאר אל"מ דורון:
"החיילים הפעילו עלי לחץ, לגיטימי מבחינתם. אבל אחרי שנכשל נסיון החילוץ השלישי, החלטתי שאני מוותר, שאנו צריכים להתארגן ולבצע התקפה מאורגנת על המתחם הזה ורק אחר כך ננסה לחלץ את הנפגעים. זאת, לאחר חצי יום לחימה ונסיונות חילוץ, תחת צליפות נוראיות ואש תופת של הסורים. לחיילים אמרתי שחשוב יותר לחסוך בחיי אדם מאשר להסתכן בחילוץ המתים. לאחר קבלת ההחלטה נותר משקע רציני, וטוב שנשאר משקע כזה. זו היתה החלטה קשה, התמודדות אכזרית של מפקד".
מכל כיוון לעין זחלתא
אל"מ דורון לא המתין עד שיושלם המעקף. הוא ירד מהטנק שלו ועלה על נגמ"ש החפ"ק של גדוד הנח"ל. הוא הורה לכוחות האחרים לנוע בעקבותיו לאחר שיוסר המכשול. בראש הכוח הקטן שנע על הציר לעין זחלתא נמצא הטנק של אוריה, מ"מ מפלוגה כ'. אחריו נסעו כוחות של גדוד הנח"ל ועימם מפקד העוצבה. "התחלנו לנסוע די מאוחר", מספר אל"מ דורון: "בערך בשעה 19.00 עמי נשאר לטפל בטנק הפגוע ולהתארגן במהירות. יוסי, מג"ד סערה, קיבל במקביל הוראה ממפקד האוגדה לנוע אל ציר אחר, העוקף את עין זחלתא ממערב ולנסות להגיע ממנו לעין זחלתא." מספר יוסי, מג"ד סערה: "הפקודה אמרה לנוע במהירות על הציר העוקף. הידיעה המודיעינית היתה שזהו ציר טוב ואין בעיות מעבר לטנקים. נסענו ראשונים, התחלנו לנוע על הציר. ירדנו למקומות חשודים ולא נתקלנו בכוח אויב. הטנק שלי נסע ראשון. לפתע נשברה השפה. נתקענו על הציר. חזרנו אחורה ונסענו על האוטוסטרדה." בזמן בו ניסה גדודו של יוסי לעבור על הציר העוקף, המשיך חוד העוצבה בדרכו לעין זחלתא ועימו אף פלוגת הטנקים של ועקנין. פלוגה זו היתה מצוותת לעוצבה ונעה מאחוריה. בהגיעה לצומת בכפר נברח, חזרה הפלוגה לעוצבה ולאחר תדלוק חפוז חברה למפקד, בהוותה כוח טרי שעדיין לא נלחם. יצוין כי ועקנין עצמו היה זמן קצר לפני כן קצין בעוצבת כפיר והכיר היטב את תכנית הפעולה. בסביבות השעה 22.30 נכנסו יחידותיה הראשונות של העוצבה לתוך הכפר עין זחלתא. הפקודה היתה, אף בשלב זה, להמשיך בתנועה כשמהירות היא מילת המפתח. הידיעות שקיבלה החטיבה, דובר על כך שהכפר ריק מאויב והקומנדו הסורי מצוי צפונית יותר. צירוף ידיעות אלה עם הצורך בתנועה מהירה, הביא לכניסה חפוזה ולא מסודרת לתוך הכפר. זה היה השלב שבו נתקל חוד העוצבה באויב והתפתח השלב הראשון בקרב על עין זחלתא.
ההגעה לכפר
חוד העוצבה הגיע לכין זחלתא, והחל עובר את הכפר.
מציין אל"מ דורון: "המצב היה לא טוב. כל החפ"ק מפוזר בכל העוצבה וצריך להמשיך ולנוע מהר, יוסי נתקע בציר המקביל. גדוד הנח"ל עם מחלקה מפלוגה כי מגיע לכפר ופתאום מגלה טנקים נוסעים מולו. אני שואל, מה זה? מי נוסע בעין זחלתא? של מי הטנקים האלה? אמרו לי שזאת הפלוגה של ועקנין. יצרתי עמו קשר והוריתי לו שיכין לי טנק. הטנק שלי נתקע עוד בכפר נברח ונסעתי על נגמ"ש. עליתי על טנק סמ"פ והמשכנו לכיוון עין זחלתא. זאת היתה הסיטואציה שבה הגענו: בלי דלק, לא מאורגנים. עמי ביקש להתערב כדי לארגן את הגדוד שלו. החלטתי שגדוד הנח"ל והמחלקה של אוריה איתי יספיקו לפתור את הבעיה של עין זחלתא כשעיקר הבעיה מבחינתנו היא בורות הייקוש שאם יפוצצו אותם ייחסם הציר ואז האלטרנטיבה היחידה תהיה הציר השני שעליו נתקע יוסי. קיבלתי הנחיה ממפקד עוצבת הפלדה לחדור לכפר הזה בלי שיהיו בידי אמצעים מתאימים ומספקים להתמצא ולהיערך לקראת הצפוי לנו שם".
סיפור הטנק של אוריה
החוד עבר בלי בעיה את הכפר עצמו, בו לא נמצא אויב, והחל נע על הציר לעבר נבע אל צפא. בהגיעו אל הפניה האחרונה, לפני הגשר, נוצר מגע
אש ראשון עם טנקים סוריים שנמצאו על האוכף. מספר אל"מ דורון. "היו שם שלושה טנקים שירו
על אוריה. הוא ירה עליהם ופגע בהם. אז ניתנה הפקודה להמשיך בירידה לעבר הגשר של נבע אל צפא שנמצא מעל ואדי אל חמאם. אוריה החל לרדת תוך ירי לעבר האוכף. הוא ירד, עבר את העיקול ונורה מטנקים סורים שהסתתרו בתוך מחפורות. הוא ירה על הטנקים ממול, נתקל וניסה לחלץ לאחור ואז נפל הטנק של אוריה עצמו לתהום. יש שם ואדי עמוק מאוד. הטנק התהפך לתוך הוואדי". בחוד הכוח נותר עתה טנק אחד בלבד, עליו פיקד אלי זזון (זזי), שנדרש להתמודד עם כוח סורי בלתי מוגדר. במשך מחצית השעה הבאה עתיד היה זזי לעמוד במרכזה של מלחמת יחיד כמעט, מול כוח זה. סיפורו של אלי זזון: "זה היה באחת בלילה",
אומר אלי זזון. "היינו שני טנקים: שלי ושל המ"מ אוריה. אחרינו נעו עוד ארבעה נגמ"שים של הנח"ל. התחלנו לרדת לכיוון הגשר ופתאום אוריה זיהה טנק מוסתר בטווח של פחות מ־100 מ'. הוא השמיד אותו והתחלנו להיחלץ לאחור. תוך כדי חילוץ זיהיתי מימיני טנק בתוך מחפורת. הוא היה מוסתר היטב. לא הרגשתי שאני עובר לידו כשנעתי לעבר הגשר. עכשיו הוא היה בטווח של מינוס אפס ממני. שמתי עליו את התותח בלי לכוון ובלי למדוד ושחררתי פגז. אני מאמין שהצוות של הטנק הזה ישן. בכל אופן, מיד אחרי שיריתי שמעתי צעקות של אנשים והטנק בער. מיד אחר כך ראיתי מאחור את טנק המיימ הפוך בוואדי. נשארתי לבדי. עליתי לעמדת ירי וזיהיתי עוד שני טנקים סוריים בטווח 400 מ'. יריתי עליהם ופגעתי בהם. ראיתי לצידם נגמייש של קומנדו, פחדתי מאוד שהם יזהו אותי בזמן שאני יורה וישיבו אש. חיכיתי כל הזמן לפגיעה אבל היא לא באה. התחלתי לרדת ממעביר המים ובדרך לאחור השמדתי טנק נוסף ופניתי לחילוץ טנק המ"מ. בסך הכל החברה בגדוד די התלהבו מהמבצע הזה וגם המגיד היה די מבסוט. זה לא הולך ברגל להשמיד חמישה טנקים כשאתה לבדך".
התארגנות לילית
הנסיונות למצוא את אוריה לא עלו יפה ודורון החליט, בלב כבד, שאין טעם להמשיך בשלב זה – כאשר תמונת המצב אינה ברורה והאויב אינו מזוהה. יש להפסיק את הפעילות ולהתארגן לחניון לילה, מתוך מגמה לפתח למחרת התקפה מסודרת ומתואמת. גורלו של המ"מ המשיך להציק, בפרט משום שמנוע הטנק שלו, שנמצא בוואדי, המשיך לפעול עוד זמן מסוים עד שאזל בו הדלק. רק כעבור יומיים – ולאחר כיבוש השטח כולו, התגלתה גופתו של אוריה.
חוד העוצבה - גדוד הנח"ל
חזר מעט לאחור מעבר לעיקול החשוף ובמקביל החלו מגיעות לכפר יחידות נוספות של העוצבה, לאחר שהתגברו על בעית הטנק השרוף שעל ציר האוטוסטרדה היו אלה גדוד אדם וגדוד ההנדסה. הם הגיעו בסביבות השעה 02.00 ומיד נורה עליהם פגז אר.פי.ג'י מטווח קצר. פלוגת החי"ר שהיתה עמם ביצעה מיד סריקה בכרם לצד הדרך ולא מצאה דבר. חיילי גדוד אדם נערכו לשינה ראשונה לאחר שלושה ימים, בהיותם במקום שני או שלישי בסדר הכוחות. הכוח הראשון של גדוד אדם היה בשלב זה פלוגה מ', שעד כה היתה מחוץ לתמונת ההתרחשות החטיבתית. כזכור, אחרה פלוגה זו להגיע לאזור הכינוס, ולפיכך נכנסה ללבנון זמן רב אחרי החטיבה. ובמשך שתי יממות נסתה להדביק אותה.
הלחימה בתוך הכפר
בשלב בו ניהל הכוח הקטן בפיקוד מפקד העוצבה את מלחמתו נמצאו אף הכוחות שמאחור, בתוך הכפר, בלחימה מול הסורים. מספר בן ישי, סמג"ד הנח"ל: "אנחנו חילצנו לאחור עם פלוגה ב' של יורם עד איזור הכיכר. שם פרסנו. החלו להגיע פצועים ובשלב ראשון עזרנו לחלצם והקמנו תאג"ד. אז הסתבר לנו שבמרחק לא גדול מאתנו כ־100 מטר נמצאה חולית קומנדו סורי שירתה כל הזמן לכיוון הכביש על כל מי שעבר עליו. למזלנו היא שכבה בשטח נמוך וירתה למעלה והאש עברה מעל לנגמש"ים. הבעיה היתה לזהות מהיכן יורים, כי אם מזהים את מקור הירי פותרים חצי בעיה. עוד אנו מנסים לאתר את מיקום החוליה הסורית, הגיע אלינו גדוד סלע והמשיך לגלוש קדימה. נגמשי"ם עם פצועים עברו וכמעט נפגעו. אש חיפוי שלנו לכיוון המשוער של הסורים לא שינתה דבר. כל נגמ"ש נורה. "שני חיילים שלי נפצעו בתוך בית לצד הדרך. אחד הצליח להיחלץ כשהוא רץ מאחורי נגמ"ש נוסע. נשאר שם חייל נוסף ששכב פצוע בחדר. לא יכולנו אפילו להרים ראש בלי שירו עלינו. התלבטנו אם לגשת אליו או לא. החלטתי שזה לא עסק. זחלתי אליו, ענין של 15-20 מטר, ובדקתי מה מצבו. מצבו לא היה קריטי. חילצתי אותו בזחילה למקום בטוח. בשלב זה הקמב"צ אמר לי ולמג"ד, שהוא עולה לגג כדי לנסות ולזהות אותם. אמרתי לו: אתה לא עולה כי ברגע שאתה מרים את הראש שלך מעל המעקה אתה תחטוף. בכל זאת הוא עלה, מצא לו חריץ, ישב שם חצי שעה בערך וזיהה את הסורים. בתוך זמן קצר הצלחנו לחסל את כל החוליה – ארבעה חיילים. אחר כך טיהרנו את האיזור מצלפים שירו עלינו מפעם לפעם והתארגנו להגנה היקפית. בשלב זה הגיעו הכוחות שהיו למטה, קדימה יותר, ועימם פלוגה א' שספגה ארבעה הרוגים".
גדוד סערה משמיד טנקי ט־62
קרב החילוץ בעין זחלתא היה בעיקרו לחימת חי"ר. אולם, היה בו אף אלמנט שריונאי מובהק – פלוגה ז' של גדוד סערה. הגדוד ניסה, כזכור, לנוע בערב הקודם על הציר העוקף את עין זחלתא. בדרך נתקל בקטע כביש משובש ולא יכול היה להמשיך בהתקדמותו. בדיעבד הסתבר כי הדבר הציל את הגדוד, שכן לו המשיך, היה נקלע למרכז המארב הסורי ונפגע קשה. לאחר שחזר לציר האוטוסטרדה, נע גדוד סערה לעבר עין זחלתא והגיע לשם בעיצומה של המתקפה הסורית. מספר יוסי, מג"ד סערה: "לפנות בוקר נסענו על הציר והגענו לפני הירידה לכפר. שמעון (קצין אג"מ העוצבתי) קרא לי בקשר כדי שאראה מה האפשרות שלי לסייע לעוצבה, שכן לסוריס יש טנקים שמסתובבים על הציר. היינו צריכים לעמוד על הציר ולסרוק את השטח. זיהינו טנקים והתחלנו לירות. בשלב זה זיהה אייל, מ"פ ז', שמונה טנקים שיורדים בעיקול." מספר איל, מייפ זי: "היינו בחיפוי ותפסנו עמדות מאחורי עצים על הכביש. ביצענו ירי מבוקר והתחלנו לפגוע. המשכנו, תפשנו עמדות וחיכינו. השמדנו מקו העמדות החדש טנקים נוספים שזיהינו נוסעים מכיוון הכפר. בסך הכל השמרנו 10 טנקי ט־62 סורים בעין זחלתא. ממשיך יוסי, מג"ד סערה: אייל נתן פקודה לפלוגתו, פתח באש מבוקרת ופגע בטנקים. בשלב זה רצנו מהצומת פנימה למצוא עמדות לטנקים כדי לראות את הכביש מלמעלה. מצאנו מקום. נכנסנו לשם ששה־שבעה טנקים. עמדנו למעלה והחל קרב. היו טנקים שנדלקו. התחלנו לזהות שהסורים מתחילים ללכת ברגל, חמישה שישה אנשים נכנסים מאחורי בית. בקטע הזה החל חיל האוויר מפציץ. עמדנו שם יום וחצי בעמדות וירינו מעל הכפר". במקביל לכך ניהל אף סמג"ד אדם ניר, קרבות צליפה עם טנקים סוריים והשמיד כמה טנקי טי־62.
הטנק שהעסיק את העוצבה.
באחד משלבי הלחימה בנבע אל צפא ניסה אחד הטנקים הסוריים להימלט בתנועה. "הטנק נסע על הכביש", מספר אל"מ דורון, "כשכל גדוד סערה יורה עליו מן העמדות למעלה, השולטות על הכפר. יורים, יורים ולא פוגעים בו כי קשה מאד לפגוע במטרה נעה. את שגיאת חייו הוא עשה כאשר ניסה להסתובב ונמצא עם הישבן אלינו ואז איל, מיים ז', פגע בו בפגז אחד והדליק אותו. כל העוצבה עמדה ומחאה לו כפיים. תמונה יוצאת מן הכלל."
מים ד'-ה' 9־10 יוני: תכנון מתקפת הנגד וביצועה ההערכות להתקפה:
בצהרי יום ד' נערכה עוצבת כפיר מחדש, במדרגה העליונה של הכפר מעל הגפנים. המפקד קיים קבוצת פקודות בהשתתפות מפקדי הכוחות שעמדו לרשותו בשלב זה: שני גדודי החי"ר של סלע וסנדר, גדוד השריון של עמי (הגדוד הנוסף של יוסי נמצא בעמדות מעט מאחור), פלוגת השריון של ועקנין וגדוד ההנדסה של פיני. נערך דיון יסודי ורציני והופקו לקחים ראשונים ממה שהתחולל. ונערך מיפקד לקביעת הפצועים, ההרוגים והנעדרים של העוצבה בכפר. אחרי כן הוחל בתכנון ההתקפה הבאה על הכפר, כשבדיון זה נוטלים חלק אף מפקד עוצבת הפלדה וסגנו ובשלב מסוים הגיע אף הרמטכ"ל למקום. הקושי העיקרי, אף בשלב זה, היה העדר מידע מספיק על איזור הלחימה וכמובן על מיקום כוחות האויב. לרשותו של אל"מ דורון לא עמדו אמצעים ועזרים כגון תצלומי אוויר של הכפר. הוא שרטט בחופזה מרשם של האיזור על פיסת קרטון קרועה למחצה. בעזרת מרשם זה תכנן את הפעולה למחרת. התכנית היתה פשוטה יחסית: גדוד הצנחנים ייצא מן הכפר, יעשה איגוף גדול יחצה את הכביש ויתקוף את שלוחת האוכף. כל זאת רגלית. פלוגתו של ועקנין תתמקם על הדרך ותחפה על הגדוד בדרכו. במקביל, גדוד הנח"ל יירד ממרכז הכפר ויתחיל לטהר את איזור הגפנים תוך עקיפת הציר בו נעה העוצבה ביום הקודם. במקביל להתקפה העוצבתית על איזור עין זחלתא נבע אל־צפא הוקם כוח חוד אוגדתי נוסף בפיקודו של אל"מ בני, מפקדה הקודם של העוצבה. כוח זה נועד לנוע על הציר היוצא מעט מדרום לכיוון עין זחלתא ונע ממזרח לכפר לכיוון הכפר במחרי ומשם לעין דרה. בכוח זה נכלל גדוד גור, שהספיק בינתיים לחבור עם העוצבה לאחר שהיה מנותק ממנה ימים אחדים. נמצאו בו כוחות חי"ר בסדר גודל של גדוד מוקטן ופלוגת הנדסה מגדודו של פיני. תפקידו של כוח זה היה לפתוח את הציר ולהגיע איתו עד לאיזור דהר אל בידר, השולט על כביש בירות דמשק.
קבלת מינוי בשדה הקרב:
מפקד העוצבה אל"מ דורון, הגיע אליה רק יומיים לפני המבצע עוד לפני כניסה רישמית לתפקיד. רק ביום ד' הוא הפך רישמית למפקד העוצבה. היה זה בשעות הערב, לאחר גמר תכנון ההתקפה על עין זחלתא. אל העוצבה הגיע הרמטכ"ל ועימו קצינים בכירים אחרים שביקשו לעמוד מקרוב על הקשיים שעכבו את התקדמות הכוח. הם נחתו במסוק מעט מאחור והגיעו לחטיבה בג'יפ. "ישבנו שם", משחזר דורון, "זו היתה פגישה מאוד נרגשת ובהזדמנות זו הרמטכ"ל נתן לי את המינוי. אמר לי; 'אתה מפקד בלי מינוי. זה לא יכול להיות'. לחצנו ידיים ואמרתי לו: 'אז עכשיו אני מפקד העוצבה?' והוא ענה 'כן'". בין הנוכחים בפגישה היה אף האלוף יקותיאל (קותי) אדם ז"ל שנהרג למחרת מאש מארב מחבלים.
התקפת הנגד על עין זחלתא
מספר מפקד כפיר: היתה התקפה קלאסית כמו שכתוב בספרים. היתה זו התקפת חי"ר אותה בצעו הגדודים של סלע וסנדר. היא החלה רק בשעות אחר הצהרים המאוחרות, שכן התקדמות הכוח של סלע התבצעה באיטיות ובשקט, ועד שאלה הגיעו ליעד, היה צורך בשמירה על דממה מוחלטת. סלע נע באיגוף עמוק בדרך קשה, ועם הגיעו לאוכף, נוכח לדעת כי אינו נתקל שם בהתנגדות. תוך כדי תנועה לאוכף יכול היה סלע להבחין לראשונה, במיקומם של הטנקים הסוריים במחפורות ודיווח על כך לעוצבה. במקביל להשתלטות על גבעה שולטת זו, החל גדוד הנח"ל תוקף את הכפר. מספר בן ישי – סמג"ד הנח"ל: "התארגנו בשני כוחות: פלוגה ב' תיקח את הכתף הימנית ותגלוש ישר לגשר של נבע אלצפא. פלוגה א' (ששבה בינתיים לגדודה) תיקח את הכתף השמאלית ותגלוש לכביש. בשעה 15:00 התחלנו לנוע אחרי תדרוך יסודי לחיילים ולקצינים. ההנחייה היתה להתקדם בזהירות תוך אש וחיפוי לאגפים. עד הבית הראשון היו 150 מ'. נסענו לאט, הכל היה מלא טרסות. פחדתי מהטרסות הללו. כבר מלמעלה התחלנו לזהות באיזור, אליו היינו צריך להגיע, סורים בורחים לכיוון של פלוגה ב' שהיתה עם המג"ד. כך הגענו למרחק של 70 מ' מהבית כשהקצינים קדימה: כרמל (סמ"פ א', שהחליף את קלי המ"פ שנהרג), אורן המ"מ ואני. בשלב זה נסענו בדילוגים. כרמל התכוון לדלג. אמרתי לו שימתין שנית ונצפה פעם נוספת במשקפת. צפיתי בכביש למטה ומצד ימין – במרחק של 500-600 מ' ממני זיהיתי טיי 62 צמוד לבית עם קנה עלינו. מיד דלגנו 20 מ' לאחור. חיכינו רבע שעה לראות אם הטנק זז, כלומר אם יש עליו משהו. הוא לא זז (אם כי מאוחר יותר הסתבר שהוא ניסה לזוז אך הושמד בידי טנקים שלנו). החלטתי שלא לחכות לטנק כי פחדתי שניכנס לחושך. ירדנו אל הבית הראשון תוך ירי רב לכל חלון ודלת. ניגשתי לבית וזרקתי עליו
