חוג דורון​

בשבת האחרונה ערכנו טיול מיוחד במרכזה של ארצנו (17.09.2016).

חבורה של חיילים וחיילות ומפקדים מחטיבה 500 דור של"ג ובנות/בני זוג שהפכו לחברים, הנוהגים להיפגש אחת לתקופה ולטייל באתריה של ארצנו. כרמל סלע מלוחמי גדוד הנח"ל 932 שלחם עמנו הוא מדריכנו ועושה זאת עם כל לבו ומרצו, מעשיר אותנו עם טעם מגרה של עוד. הסיור החל ביער המגינים שם עומדים זקופים הסלעים עליהם חקוקים שמות נופלי החטיבה במבצע של״ג, במלחמות קודמותובפעילות בט"ש. אנחנו הפכנו את האתר ביער המגינים לפינה שלנו בינות לעצי האורן במקום קסום ומלא הוד.

על המלאכה מתנדב דני חורב וקשה שלא להתרשם מעוצמת הקשר שלו לפרוייקט, לנופלים ולכל הלוחמים \חברים שבאים להתייחד לזכור ולהפגש.

לא אמשיך לספר ולתאר מבלי להזכיר את שולחן ארוחת הבוקר שנפתח ברוחב לב ובשלל מטעמים עליהם טורחות נחמה, רונית רותי ואחרות.

ועכשיו אנחנו עם סיפורה של פרשת מחלקת הל"ה שנשלחה לתגבר במזון, בציוד לחימה וקשר את לוחמי הגוש הנצור.

כרמל לא הסתפק בספור המחלקה אלא התעקש להביאנו להרטובהנצורה ולהמחיש לנו את אשר עבר על חבורת הלוחמים טרם צאתם.

אני כשהייתי מ"פ פלוגת צנחנים [מאי 67], החלטתי לשחזר עם חיילי את ספור הליכתם ונפילתם של 35 הלוחמים.

חשבו איזו חוויה עברו החיילים כאשר העמדתי אותם עמוסי ציוד במסדר יציאה וספרתי להם מה אנו עומדים לעשות.

יצאנו מהרטוב במסלול הל"ה בלילה בהליכה מהירה לעבר הגוש המשוחרר, התעכבנו ארוכות על גבעת הקרב, שם תיארתי בפני הלוחמים את אשר אירע ומבלי להסס המשכתי צעידתי בראש הפלוגה לכפר עציון שם המתין לי חנן פורת מבניו של הגוש שנפל וממקימיו בעת הזו.

ההליכה היתה מייגעת במגמת עליה כאשר בדרכנו אנו חולפים על פניהם של רועי צאן וצעירים ערבים מהכפרים ג'בע ובית צוריף [אולי נכדיהם של הפורעים שטבחו את הל"ה] עומדים על הציר וצופים בנו וממלמלים והפלוגה צועדת בסך כששיר הצנחנים רועם….

רציתי לשתף את חיילי לאפשר להם לחוות מורשת באופן בלתי אמצעי. ואם תשאלו אותם, הם זוכרים את המסע המיוחד הזה גם ממרחק 49 שנים.

הפגישה עם חנן היתה מרגשת ובמעמד ההוא נשבענו: לא עוד יטבחונו ויתעללו בגופותינו  

הרי לכם תוכן משמעותי וכיצד מורישים המורשת מדור לדור.

כשסיים כרמל את הסברו אודות לחימת הל"ה בגבעת הקרב בצבצו להן הדמעות בעינינו. גם אני התרגשתי מאוד והגדילה דורית אחותה של אורית ואמרה "שהיא כמורה תסיים סיפור/מפגש שכזה עם תלמידיה בשירת ההמנון"…

תודות לכרמל ומירי על שסחפונו בשירת "שוב יוצא הזמר אל הדרך"זמר ושיר עוצמתי לא פחות משירתן הווקאלית של נזירות דיר רפת…….הן ואנחנו- כל אחד באמונתו. באמונתו.                  

אני מברך על המפעל הזה של סיורים בארץ, מציע לחשוב על נושאי סיור כמו אנדרטאות בארץ וסיפורן המיוחד, ישובים בארץ שיש להם ספור מיוחד ומאפיין ועוד.

תודה לכולם