מפקד החטיבה האלוף דורון רובין
ביוגרפיה
דורון רובין נולד במושב בית יוסף. היה חבר בתנועת בני המושבים ובתנועה המאוחדת. שיחק כבלם וקפטן של קבוצת הכדורגל הפועל עכו. במאי 1963, התגייס לצה"ל, התנדב לשירות בצנחנים ושובץ בגדוד 890. עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר, שאותו סיים בהצטיינות. שימש במשך כשנה כמדריך בבה"ד 1, וחזר לחטיבת הצנחנים כמפקד מחלקה בפלוגת הרב"טים של גדוד 890. במלחמת ששת הימים, לחם כמפקד פלוגה בגדוד. לאחר המלחמה, ביצעה פלוגתו את טקס ההשבעה הראשון של הצנחנים בכותל המערבי. במהלך מלחמת ההתשה, השתתף במבצע תרנגול 53 וכסמג"ד הנח"ל המוצנח (גדוד 50), פיקד על "מבצע שפט 37" ב-1970, בו תקף הכוח בירי מרגמות בסיס טירונים של צבא סוריה כ-70 ק"מ מצפון-מזרח לדמשק ופיקד על מבצע "תרנגול 59" בו תקפו כוחות הצנחנים בסיס מנהלה צבאי מצרי ליד שדה התעופה ביר-ערידא.
בשנת 1972, מונה למפקד גדוד 450 (קורס המ"כים של חטיבת הצנחנים), והשתתף ב"מבצע ברדס 54–55" ובמבצע אביב נעורים בספטמבר אותה שנה, פיקד על כוח במבצע קלחת 4 מורחבת בלבנון. בשנת 1973, שלושה חודשים טרם מלחמת יום הכיפורים, מונה למפקד גדוד 202, תפקיד שאותו מילא במהלך המלחמה, ופיקד על הגדוד בקרב ואדי מבעוק ולאחר המלחמה בקרבות על שיא החרמון.
שירת כקצין אג"ם של פיקוד הצפון ויצא לתקופת לימודים בת שנתיים באקדמיה הצבאית סן-סיר בפריז. עם שובו ב-1977, הציע לו הרמטכ"ל מוטה גור לפקד על חטיבת גולני, אך רובין סירב, הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה למפקד בית הספר לקצינים. במבצע ליטני, בשנת 1978, פיקד על כוח מבית הספר לקצינים אשר כבש את טייבה ואת ע'נדוריה והיה אחראי להריגת כתשעה-עשר מחבלים.
בשנים 1979–1981, שירת כמפקד חטיבת הצנחנים הסדירה. כמח"ט הצנחנים, פיקד על החטיבה בסדרת פשיטות בלבנון ובהן מבצע איש דמים, הפשיטה המוסקת הראשונה ללבנון, מבצע מוביל, ומבצע סיגל. לאחר שעבר הסבה לשריון, מונה למפקד חטיבת השריון 500 (עוצבת כפיר), שלושה ימים בלבד לפני מלחמת שלום הגליל. במלחמה, במהלך קרב עין זחלתא, עבר ג'יפ ובו שלושה קציני צה"ל את הכביש שהוביל לתוך הכפר, ונכנס לשטח שבשליטת כוחות קומנדו סוריים. רובין נכנס לכפר עם אחד ממפקדי הגדודים וקשרו, כדי לאתר את הקצינים, שני עמיתיו נסוגו ורובין נשאר בכפר לבדו, כשהוא הורג בתוך כך חיילים סורים רבים. כוח צנחני מילואים שחבר אליו לאחר מספר שעות חילץ אותו ואת גופות הקצינים. עם סיום המלחמה, מונה למפקד עוצבת להב, אוגדת שריון מילואים.
מינוי דורון רובין למפקד חטיבה 500
בשעות הצהריים המוקדמות של יום חמישי נשמעה קריאת רס"ר המשמעת: "לקבלת המפקדים המסדר יעבור לדום, עמוד דום." ומאות חיילים וקצינים ברחבת המסדרים של גדוד 430 התמתחו, הצמידו רגל ימין לשמאל והתבוננו בנגמ"ש המצוחצח שעשה את דרכו אליהם.
עוד רגע ומתא הלוחמים נראה ראשו של מפקד החטיבה, אל"ם בני טרן, ולצדו מחליפו, קצין גבה קומה, לא מוכר. הנגמ"ש עצר, המסדר עבר לנוח, ובני ומחליפו הגבוה ירדו והחלו לעשות את דרכם בין שורות נציגי מטה החטיבה ולוחמי הגדודים. שבועיים קודם עודכן תא"ל מנחם עינן, מפקד האוגדה, על הגעתו הצפויה של אל"ם דורון רובין, מפקדה המיועד של חטיבה 500.
עם קבלת העדכון ביקש פגישה עם האלוף אורי אור, מפקד פיקוד המרכז והרמטכ"ל. "אינני בטוח שזאת הבחירה הנכונה," אמר להם. "אני לא משוכנע שמעטפת הכישורים המרשימה של דורון ויכולתו המוכחת להוביל צנחנים אלי קרב יעמדו לו כשיאחז במושכות חטיבת השריון הסדירה." "שיתחיל בפיקוד על חטיבת מילואים," המשיך עינן. "שיצבור לפני שיקבל את חטיבה 500.” "אנחנו סומכים עליו," השיבו לו. "שייקח את הזמן. שילמד ניסיון בנחת. תעזרו לו."
מינוי מח״ט
חטיבה 500
חילוף
מפקדים
מלחמת
לבנון הראשונה
משימות החטיבה
ופעילותה במהלך המבצע
מול
כוחות סורים
הפסקת
האש
ואיגוף מערבי
השתתפות בלחימה בקו התפר
והמצור על מערב בירות
נפילות
לוחמים ומפקדים
מתוך הספר "אנחנו על השחור"
המלחמה הולכת ומתרחקת, הירהר טרן. עובדה. חילופי מפקדים. כמה ימים קודם החל את חפיפתו עם רובין. דיברו על מצבת כוח אדם, על איכות המפקדים. על תוכניות מבצעיות כמעט לא דיברו, שהרי החטיבה חזרה זה עתה לבקעה, פרעה את חובה לצה”ל בשישה חודשי הלוך חזור לרמת הגולן וגבול הלבנון.”אפשר לחזור לשגרה,” אמרו לו. עם סיום המסדר אסף רובין את קציני המטה והמג”דים לשיחה ראשונה.
רגע לפני שהתכנסו בלשכתו עודכנו על ידי קצין חובב מורשת קרב, שמפקד החטיבה החדש הוא בעצם מפקדו לשעבר של גדוד הצנחנים 202 במלחמת יום הכיפורים שפעל באופן עצמאי בסיני והשמיד עם כוחות נוספים כמה עשרות טנקים מצריים. “מפקדנו החדש,” המשיך חובב ההיסטוריה הנלהב, “היה מפקד בית הספר לקצינים ומפקדה של חטיבת הצנחנים הסדירה.
בתקופתו בוצעו ככל הנראה הכי הרבה פעולות ופשיטות מבצעיות מאז יציקת אבן הפינה לחטיבה האדומה.” וואוווו. ישבו מולו. התרשמו מנוכחותו. הקומה התמירה. ההילוך. החיוניות. העיניים הכחולות. תווי הפנים. “פול ניומן בגרסה צברית,”אמר אחד מהם. הסכימו. סיפר על עצמו. חקר על החטיבה. נתן תחושה שהוא יודע לאן הוא רוצה לקחת אותם. רק שייתנו לו את הזמן.
אחר כך נשאר לאחד על אחד עם המג”דים. רצה להכיר אותם, ללמוד מי הם ומה הם חושבים על הלוחמים. דיבר פתוח. רהוט. הסתכל בעיניים. הקשיב. ועדיין לא הצליח להסיר לחלוטין את מעטה החשדנות שעטף את מינויו. צנחן. “מוסבניק”. מה הוא מבין בטנקים? בני הוא מקצוען.
מכיר כל פינה בטנק, מדקלם בעל פה את התוכניות המבצעיות. מה יקרה אם בכל זאת נישלח ללבנון? “בלי קיבעונות, חבר’ה. בלי קיבעונות,” התרעם אחד מהם. “מי יודע, אולי דווקא הצנחן הזה יביא איתו משב רוח רענן וחשיבה מחוץ לקופסה. “סגן אייל גור אריה, מ”פ ז’ בגדוד 430, היה מהיחידים שלא חששו מהפקדת מושכות החטיבה בידי הקצין מהצנחנים. שהרי הוא, בניגוד להם, עבד מולו.
באביב 1981 נפרד אל”ם דורון רובין מחטיבת הצנחנים, הבין שהדרך הלאה במדי החאקי עוברת בשריון. התעקש לעשות הסבה מלאה של שנה. Har כמו כולם עשה את שלב המקצועות ואחר כך את אימון הצמ”פ. ואז הגיע לקורס מפקדי הטנקים. אייל גור אריה היה המ”מ. “תקרא לי בשמי הפרטי,” אמר מפקדה לשעבר של חטיבת הצנחנים והוסיף, “אני לא צריך הנחות.” וכך היה. קירצף עם החניכים את הצריח. גירז איתם את התובה. ישן איתם בשטח.
באחד משלבי הקורס החליט סג”ם גור אריה לבדוק עד כמה רחוק מסוגל אלוף משנה דורון רובין לדבוק בפוזת “אני כמו כולם”. “למה ניגבת את מדיד השמן עם כפפת הנומקס?” גער בו לעיני החיילים. “טעות שלי,” התנצל דורון. “זה לא יחזור על עצמו.” סא”ל אבישי רון מהצנחנים, מושבניק מאביחיל, מ”פ במלחמת יום הכיפורים, קמב”ץ פיקוד המרכז, עשה את שנת ההסבה לשריון במקביל לדורון רובין.
דברים לערב השקת ספרו של דורון רובין ״בדרכי שלי״
הגר, ניר, זיו, נוה, ברק, ברוריה האחות, משפחת רובין כולה, חברים וחברות יקרים, ערב טוב, גדולתו של מנהיג ומפקד נבחנת בעת משבר. בנוסף, גדולתו של אדם נמדדת ביכולתו לאחד, לחבר, להדביק בין אנשים, ליצור זהות והזדהות ביניהם, לחד
באישיותו של דורון, בין השאר, התכונות הנדירות הללו: הכישרון, הידע והאומץ להנהיג בקרב והיכולת לחבר בין אנשים. דורון הרים אותנו מנקודת שפל ממנה קשה ואולי אף בלתי אפשרי להתרומם, ויצר תוך כדי לחימה יחידה שאף אויב לא יכול היה לעצור אותה. ולכן אנו כל כך אוהבים אותו. למרות היותו ביקרתי-תמיד… למרות, (ואולי בגלל…) שגם בעת קרב לא ויתר ואמר לכל מי שצריך מה דעתו ואיך עליו להמשיך ולפעול. לצד שתי התכונות הנדירות הללו באישיותו של אדם, לימד אותנו דורון שעל כל אחד מאיתנו לשים מראה מול העיניים, ללמוד ממה שעשינו, מטעויות ומהצלחות. להפיק לקחים תוך כדי תנועה כדי להיות טובים יותר בהמשך.
כך היה בשבוע הראשון ללחימה ביום רביעי אחה"צ, לאחר יממה של לחימה קשה ונוראית בשיפולים הצפוניים של עין זחלתא, עת כינס אותנו ואמר, ואני מצטט מהספר: "ואז, כדי להבהיר להם מה אני חושב ומרגיש, השתמשתי בטרמינולוגיה לא מוכרת להם, ובז'רגון הצה"לי: "נכשלנו". מיד בהמשך לא הותרתי כך את הדברים, אלא הוספתי את התכנית המדוייקת- איך אני מתכוון להפוך את הכישלון הזה לניצחון בסופו של הקרב". יממה לאחר מכן, ביום חמישי אחה"צ השתנתה לחלוטין תמונת הקרב ודורון כותב: "כל החטיבה תקפה: גדוד הנח"ל, גדוד הטנקים, גדוד ההנדסה, הצנחנים- ואני מפקד על הכול בפעולה שמעולם לא ביצעתי עם האנשים האלה…צלחנו את הכפר בלחימה, כובשים אותו וממשיכים הלאה במעלה הכפר עד לנקודה בה נאמר לנו לעצור". ובנושא הכאוב של פינוי נפגעים תוך כדי הקרב, כותב דורון: אני מכיר היטב את הדינמיקה של שדה הקרב, את נטייתם של לוחמים מסתערים לעצור את הכל כדי לחלץ את חבריהם…זו גם הנטייה הטבעית שלי…עד כדי כך נסחפתי, ששכחתי כאמור מה תפקידי בכוח- לפקד ולהוביל חטיבה לביצוע מלא של משימותיה. המשימות חייבות להתבצע, והפצועים והנפגעים יחולצו, לא נפקיר אותם. אנחנו לא שוכחים אותם לרגע".
בקיץ 1982, כשבוע לאחר שסיימנו משימותינו בבירות בירת לבנון כינס דורון את מפקדי החטיבה וחלק מהגדודים הנוספים שלחמו איתנולתחקיר. יום שלם ישבנו, האירועים הוצגו ע"י המפקדים, בוצעו הצלבות מידע כפי שניתן לעשות רק בתחקיר מסודר. והיו גם עימותים לא פשוטים בין חלק מהאנשים. אבל יצאנו מהתחקיר אותו ניהל דורון עם לקחים ותובנות שסייעו לכל אחד ואחד מאיתנו בהמשך חייו, ולא משנה לאיזו דרך פנה. יש יחידות, ולא מעטות, וגם זאת מזכיר דורון בספרו- שעד היום לא ביצעו כל סוג של תחקיר על הקרבות בהם השתתפו באותה המלחמה וגם במלחמות האחרות. ולכן אנו כל כך אוהבים ומעריכים את דורון. לכן עולה דמותו של דורון מול עינינו- אנשי חטיבה 500 דור של"ג- כל הזמן. הספר עצמו- לא קל. אני בטוח שיהיו אנשים שיהיה קשה להם לעכל אותו, שלא יאהבו אותו. אך לדעתי "בדרכי שלי" הוא ספר חובה לכל מפקד, לכל מנהיג ובכל דרג. שתהיה לכם, למשפחותיכם, לחיילי צה"ל ולמדינה כולה שנה טובה ומוצלחת.
דברים שנשא עמי אבן ערב השקת ספרו של דורון רובין בדרכי שלי
חילופי מפקדים
המלחמה הולכת ומתרחקת, הירהר טרן. עובדה. חילופי מפקדים. כמה ימים קודם החל את חפיפתו עם רובין. דיברו על מצבת כוח אדם, על איכות המפקדים. על תוכניות מבצעיות כמעט לא דיברו, שהרי החטיבה חזרה זה עתה לבקעה, פרעה את חובה לצה"ל בשישה חודשי הלוך חזור לרמת הגולן וגבול הלבנון."אפשר לחזור לשגרה," אמרו לו. עם סיום המסדר אסף רובין את קציני המטה והמג"דים לשיחה ראשונה.
רגע לפני שהתכנסו בלשכתו עודכנו על ידי קצין חובב מורשת קרב, שמפקד החטיבה החדש הוא בעצם מפקדו לשעבר של גדוד הצנחנים 202 במלחמת יום הכיפורים שפעל באופן עצמאי בסיני והשמיד עם כוחות נוספים כמה עשרות טנקים מצריים. "מפקדנו החדש," המשיך חובב ההיסטוריה הנלהב, "היה מפקד בית הספר לקצינים ומפקדה של חטיבת הצנחנים הסדירה.
בתקופתו בוצעו ככל הנראה הכי הרבה פעולות ופשיטות מבצעיות מאז יציקת אבן הפינה לחטיבה האדומה." וואוווו. ישבו מולו. התרשמו מנוכחותו. הקומה התמירה. ההילוך. החיוניות. העיניים הכחולות. תווי הפנים. "פול ניומן בגרסה צברית,"אמר אחד מהם. הסכימו. סיפר על עצמו. חקר על החטיבה. נתן תחושה שהוא יודע לאן הוא רוצה לקחת אותם. רק שייתנו לו את הזמן.
אחר כך נשאר לאחד על אחד עם המג"דים. רצה להכיר אותם, ללמוד מי הם ומה הם חושבים על הלוחמים. דיבר פתוח. רהוט. הסתכל בעיניים. הקשיב. ועדיין לא הצליח להסיר לחלוטין את מעטה החשדנות שעטף את מינויו. צנחן. "מוסבניק". מה הוא מבין בטנקים? בני הוא מקצוען.
מכיר כל פינה בטנק, מדקלם בעל פה את התוכניות המבצעיות. מה יקרה אם בכל זאת נישלח ללבנון? "בלי קיבעונות, חבר'ה. בלי קיבעונות," התרעם אחד מהם. "מי יודע, אולי דווקא הצנחן הזה יביא איתו משב רוח רענן וחשיבה מחוץ לקופסה. "סגן אייל גור אריה, מ"פ ז' בגדוד 430, היה מהיחידים שלא חששו מהפקדת מושכות החטיבה בידי הקצין מהצנחנים. שהרי הוא, בניגוד להם, עבד מולו.
באביב 1981 נפרד אל"ם דורון רובין מחטיבת הצנחנים, הבין שהדרך הלאה במדי החאקי עוברת בשריון. התעקש לעשות הסבה מלאה של שנה. Har כמו כולם עשה את שלב המקצועות ואחר כך את אימון הצמ"פ. ואז הגיע לקורס מפקדי הטנקים. אייל גור אריה היה המ"מ. "תקרא לי בשמי הפרטי," אמר מפקדה לשעבר של חטיבת הצנחנים והוסיף, "אני לא צריך הנחות." וכך היה. קירצף עם החניכים את הצריח. גירז איתם את התובה. ישן איתם בשטח.
באחד משלבי הקורס החליט סג"ם גור אריה לבדוק עד כמה רחוק מסוגל אלוף משנה דורון רובין לדבוק בפוזת "אני כמו כולם". "למה ניגבת את מדיד השמן עם כפפת הנומקס?" גער בו לעיני החיילים. "טעות שלי," התנצל דורון. "זה לא יחזור על עצמו." סא"ל אבישי רון מהצנחנים, מושבניק מאביחיל, מ"פ במלחמת יום הכיפורים, קמב"ץ פיקוד המרכז, עשה את שנת ההסבה לשריון במקביל לדורון רובין.
מלחמת לבנון הראשונה (מבצע של"ג 1982)
החטיבה בפיקוד אל"ם דורון רובין
החטיבה בפיקוד אל"ם דורון רובין ז"ל פעלה בגזרה המרכזית כחטיבה משולבת שכללה שלושה גדודי טנקי M60 פטון (מגח 6ב): גדוד 195 בפיקוד עמי אבן, גדוד 430 בפיקוד יוסי אבירם שהוחלף עקב בעיה בריאותית על ידי הסמג"ד דני סבוראי, שאף הוא הוחלף עקב פציעה על ידי מ"פ ז' אייל גור-אריה, וגדוד 433 בפיקוד בני בית אור (בנגה) שנפצע והוחלף על ידי סגנו רמי אלדר, גדוד הנדסה 601 בפיקוד פיני דגן, גדוד חי"ר סדיר 932 בפיקוד סנדר בן ארי, שנפצע והוחלף ע״י מאיר בן ישי. גדוד חיר"מ 9263 בפיקוד משה סלע; גדוד חיר"מ 466 בפיקוד עמירם זקין, פלוגת טנקים ב' מגדוד 532 בפיקוד משה קינן (וקנין), פלוגת סיור בפיקוד חיים שריר ופלוגת קשר בפיקוד שרלי קסלסי.
החטיבה לחמה כחלק מאוגדה 162 בפיקוד מנחם עינן בגזרה המרכזית בלבנון ומשימתה השתלטות על כביש ביירות-דמשק באזור דהר א ביידר בתוך 48 שעות, מרחק תנועה של כ־350 ק"מ. הרעיון המבצעי היה לנצל העובדה שבגזרה המרכזית אותרו ריכוזים קטנים של אויב (סורי ואש"ף) ושהאוכלוסייה העיקרית בגזרה הם דרוזים, נוצרים ושיעים שאינם עוינים. ב-6 ביוני1982 בערב פרצה החטיבה דרך גשר עקיה, ונעה צפונה בצירים הררים ומפותלים, תוך חציית מעברים הכרחיים, אך לא הורשתה על ידי פיקוד הצפון לנוע בקצב הנדרש והאפשרי כדי לבצע משימתה בלו"ז שהוכתב.
הסורים, לאחר שאיתרו את המאמץ העיקרי של חטיבה 500 בגזרה המרכזית שלחו ביום שלישי 8 ביוני גדודי טנקים וקומנדו מהבקע דרך ציר ביירות-דמשר לכיוון עין זחלתא על מנת לחסום את החטיבה באזור המעבר ההכרחי של נהר א בידר שמצפון לעין זחלתא. החל מיום שלישי בערב התקיימו קרבות כנגד הקומנדו הסורי שהצליח לעכב התקדמות החטיבה ב-24 שעות. במקביל נוהל קרב שריון בשריון בין הגדודים 195 ו-430 כנגד טנקים ורק"מ סורי במהלכו הושמדו עשרות כלים סוריים. ביום חמישי 10 ביוני בבוקר יצאה החטיבה להתקפה רגלית וממונעת במרחב שבין עין זחלתא לציר ביירות-דמשק והכריעה את האויב הסורי.
אור ליום שישי 11 ביוני הגיעו הכוחות לעמדות המרוחקות כ-5 ק"מ מהציר. הפסקת האש שנכנסה לתוקף ביום שישי בשעה 12 בצהריים לא איפשרה לצאת להתקפה להשלמת המשימה וכוחות החטיבה נערכו בעמדות קילמוטרים ספורים מכביש ביירות-דמשק בהן החזיקו כשבוע.
ב-19 ביוני חודשה הלחימה, החטיבה ביצעה איגוף מערבי ונלחמה בכוחות סוריים במרחב שבין רואיסת נעמן-מנצורייה-בחמדון. ביום חמישי 24 ביוני אחה"צ השתלטה החטיבה על ציר ביירות-דמשק במרחב בחמדון-רואיסת צופר והשלימה משימתה.
בהמשך השתתפה החטיבה בלחימה ב-"קו התפר" שבין הנוצרים למוסלמים בבירות באזור הפרלמנט, המוזיאון וההיפודרום, השתתפה במצור על מערב בירות ונערכה לקרב לכיבוש מערב העיר שבסופו של דבר לא יצא לפועל מכיוון שהושג הסדר מדיני, המחבלים פונו מבירות באוניות לתוניס והכוחות הסוריים שבביירות עזבו את העיר לכיוון הבקע תחת עינם הפקוחה של כוחות צה"ל. מפרוץ הלחימה ב־6 ביוני 1982 ועד לסוף אוקטובר 82 נפלו מקרב לוחמי החטיבה 53 לוחמים ומפקדים. יהי זכרם ברוך!
