אנחנו על השחור
סיפורה של חטיבה 500 במבצע של״ג
סיפורה של חטיבה 500 במבצע של״ג
"בשעות הבוקר מכסה ערפל דק את הגבעות והשמיים צונחים על ההרים ואז הם שומעים את השריקה ומי שלא חבש קסדה ממהר וחובש ומי שלא לבש שכפייץ ממהר ולובש, וכולם רצים אל השוחות שחפרו, מתקפלים בתנוחה עוברית. כפות הידיים מגוננות על הראש. ופתאום יש פיצוץ, ואחריו עוד אחד, ובאוויר הדחוס נישא ריחו של אבק השריפה, ומישהו צועק 'היד. הלכה לי היד, וגורי צורח, וממן מוטל על הגב, ופניו של אמיר אטומים, והראש של זליג נשמט לפנים, ועיניו של ליפשיץ פעורות לרווחה, ומכל עבר מתרגשים קולות נפץ, ומיני דברים מתפצחים ומתרסקים, ולהבות שחורות מזנבות בכחול שמי תחילת הקיץ. כולם מתים, אמא. כולם מתים. אף פעם לא ידעתי שככה נראית המלחמה.
" ואיך נראית מלחמה? אנחנו על השחור מנסה לשפוך אור על האפלה הגדולה הזאת, שרובצת על מבצע של״ג. אנחנו על השחור מבקש להאיר את שהתרחש בשדה הקרב כפי שתיארו הלוחמים והמפקדים של חטיבת השריון המורחבת 500 באוזניו של ברקאי, וגם את מה שהתרחש בחדרי החדרים של הקבינט הביטחוני.
כפי שהוכיח גם ברבי המכר הקודמים שלו: על בלימה ובשם שמים, ברקאי הוא מספר מחונן וקפדן של רגעים קטנים וגדולים בדרמה הסוערת של המלחמה. הסיפור שהוא מגולל מעביר את הקורא חוויה רגשית מטלטלת: הוא נחנק לרגע כשהאבק מכה בלוחמים, הוא מתכווץ לרגע כשהפגזים נופלים, הוא נבוך ונכלם כשהגנרלים מתקוטטים, הוא מזיל דמעה כשהנופלים נופלים.
במשך שלוש שנים חקר אבירם ברקאי את מלחמת לבנון הראשונה – מבצע שלום הגליל – מלחמה שנחרתה בזיכרון הציבורי כמלחמת "יש ברירה". הוא ראיין מאה ושבעים לוחמים ומפקדים, חקר תעודות למכביר, וטווה במקצועיות, בסבלנות ובכישרון את רשת ההקשרים של המלחמה שהחלה ב־6 ביוני 1982, כשצה"ל חצה את גדר הגבול עם לבנון.
דברים לאבירם לרגל השקת ספרו ספרנו "אנחנו על השחור"
בפגישתנו הראשונה ספרתי לך על הקונגלומרט האנושי והצבאי שהשתתף בלחימה ועל זכותי הגדולה לפקד עליו, ידעתי והייתי משוכנע שאין שלדים בארונות, לא תיבות פנדורה,אולי הדחקות כלשהן רצון לברוח אבל לא להתעלם, לא קופסאות שחורות הממתינות שיפתחו אותן
הבטחתי לך שלא אתערב ואקבל בשלווה את אשר תכתוב ותספר…..אני מאמין בגישה הזו שכן אנחנו הלוחמים עשינו כמיטב יכולתנו לבצוע מושלם של משימותינו ,אנחנו היינו שם בהרי וכפרי הלבנון פעלנו,תקפנו לחמנו , שגינו ,חילצנו הסתערנו . אבדנו חברים ,לוחמים מפקדים. נלחמנו באי הוודאות וניסינו לצמצמה ככל שניתן ולנצח.
אנחנו התייצבנו על הכביש השחור, ואתה מספר את סיפורנו.בכשרונך וברגישותך מחד,
אוסף מגוון אנושי רווי אמוציות, שכול הצלחות, כשלונות, מגוון שללוחמים שנצרבו שם בלחימה הקשה ההיא והפכו בכשרונך לפאזל אנושי מרתק מסקרן מרגש מעצים של חטיבה גדולה המתקדמת צפונה מועדת נכשלת מתגברת מתעשתת לא בורחת מההבנה וההתמודדות המציאותית הקשה הדוקרת ….ואינה מרפה עדי הכביש ההוא
שתפו אתך פעולה התמסרו לשאלותיך ספרו את ספורם פרקו משא כבד הזילו דמעה זכרו בגעגוע והפקידו בידיך ספור נפלא
זה ספרך אבירם זה ספורנו שלנו לוחמי 500 וכל שהיו עמה
הספר הזה יהייה במשכנם של המפקדים הסקרנים הקשובים , לא הרכילאים לא הציניקנים…ספורם של מפקדים אשר בקשו יחדיו לכתוב ספר אודות לחימתם, לא ספר מטעם ,ללא הנחות ללא משוא פנים.מקטן עד גדול .
אנו בתוך הספור שוגים טועים משלמים מחירים אבל שם במלחמה אין זמן לחשבון נפש אותה נעשה עכשיו כשנקרא הספר, המחזה התרחש לפני 35 שנים, אתה כתבת אותו……
הספר מחבק את המשפחות השכולות הוא מספר ספורם של הנופלים, של הפצועים, הספר הוא עבור כולם. מספר על קרב משולב מיוחד ומאידך לוחמי החי"ר של סלע וזקין, הנחלאים של סנדר ובן ישי אנשי ההנדסה של פיני והטנקיסטים שלנו של עמי יוסי דני סבוראי בנגה בכפיר הנם מארג שת"פ אנושי מרתק אותו ארגת אבירם בכשרונך המיוחד ברצינותך בהתמדתך
נשוב לאחור לימי יוני 82 ובעזרת כתיבתך המוכשרת ננווט שוב חזרה לשם רק כדי לדעת ולהודות לך אבירם על רצינותך על רגישותך על גודל אחריותך על נפשך הרגישה על עיניך הדומעות על הכשרון לאפשר למספרים ללוחמים לתאר את אשר ארע שם
ומה נתנה לך הכתיבה, הצלילה לתוך הספור המלחמה, זה תספר בספר זאת יביעו דפיו
ולכם לוחמי היקרים לכם מוקדש הספר ,אתם מאחורי המילים התיאורים התמונות ומרשמי הקרב , בפניכם אני מצדיע ומודה בכם גאוותי
ולהוצאת הספרים זמורה ביתן כנרת לכם תודה על שארחתם אותנו באכסניתכם מקווה שנהייה ראויים לכם ולקוראים
החטיבה הזו יצאה מהמלחמה מחוזקת הפכה לחטיבה המובילה בשיריון הצמיחה מפקדים למכביר, זוכה היום באבירם ברקאי שמספר את סיפורה
ותקוותי שהספר ישמש את לוחמי 500 בעבר ,צה"ל ומפקדיו בהווה ולקראת העתיד שקוראיו ידעו להלך ולנווט בין פרקיו להפנים תובנותיו ,לנשום עמוק ולהמשיך הלאה איש איש "לשחור "שלו
ברכות חמות חיבוק אמיץ אבירם יישר כוח
דורון רובין [מח"ט 500]
16.12.016
