תפריט
תפריט
בשעות הצהריים המוקדמות של יום חמישי נשמעה קריאת רס"ר המשמעת: "לקבלת המפקדים המסדר יעבור לדום, עמוד דום." ומאות חיילים וקצינים ברחבת המסדרים של גדוד 430 התמתחו, הצמידו רגל ימין לשמאל והתבוננו בנגמ"ש המצוחצח שעשה את דרכו אליהם.
עוד רגע ומתא הלוחמים נראה ראשו של מפקד החטיבה, אל"ם בני טרן, ולצדו מחליפו, קצין גבה קומה, לא מוכר. הנגמ"ש עצר, המסדר עבר לנוח, ובני הנמוך ומחליפו הגבוה ירדו והחלו לעשות את דרכם בין שורות נציגי מטה החטיבה ולוחמי הגדודים. שבועיים קודם עודכן תא"ל מנחם עינן, מפקד האוגדה, על הגעתו הצפויה של אל"ם דורון רובין, מפקדה המיועד של חטיבה 500.
עם קבלת העדכון ביקש פגישה עם האלוף אורי אור, מפקד פיקוד המרכז והרמטכ"ל. "אינני בטוח שזאת הבחירה הנכונה," אמר להם. "אני לא משוכנע שמעטפת הכישורים המרשימה של דורון ויכולתו המוכחת להוביל צנחנים אלי קרב יעמדו לו כשיאחז במושכות חטיבת השריון הסדירה." "שיתחיל בפיקוד על חטיבת מילואים," המשיך עינן. "שיצבור לפני שיקבל את חטיבה 500.” "אנחנו סומכים עליו," השיבו לו. "שייקח את הזמן. שילמד ניסיון בנחת. תעזרו לו."
המלחמה הולכת ומתרחקת, הירהר טרן. עובדה. חילופי מפקדים. כמה ימים קודם החל את חפיפתו עם רובין. דיברו על מצבת כוח אדם, על איכות המפקדים. על תוכניות מבצעיות כמעט לא דיברו, שהרי החטיבה חזרה זה עתה לבקעה, פרעה את חובה לצה"ל בשישה חודשי הלוך חזור לרמת הגולן וגבול הלבנון."אפשר לחזור לשגרה," אמרו לו. עם סיום המסדר אסף רובין את קציני המטה והמג"דים לשיחה ראשונה.
רגע לפני שהתכנסו בלשכתו עודכנו על ידי קצין חובב מורשת קרב, שמפקד החטיבה החדש הוא בעצם מפקדו לשעבר של גדוד הצנחנים 202 במלחמת יום הכיפורים שפעל באופן עצמאי בסיני והשמיד עם כוחות נוספים כמה עשרות טנקים מצריים. "מפקדנו החדש," המשיך חובב ההיסטוריה הנלהב, "היה מפקד בית הספר לקצינים ומפקדה של חטיבת הצנחנים הסדירה.
בתקופתו בוצעו ככל הנראה הכי הרבה פעולות ופשיטות מבצעיות מאז יציקת אבן הפינה לחטיבה האדומה." וואוווו. ישבו מולו. התרשמו מנוכחותו. הקומה התמירה. ההילוך. החיוניות. העיניים הכחולות. תווי הפנים. "פול ניומן בגרסה צברית,"אמר אחד מהם. הסכימו. סיפר על עצמו. חקר על החטיבה. נתן תחושה שהוא יודע לאן הוא רוצה לקחת אותם. רק שייתנו לו את הזמן.
אחר כך נשאר לאחד על אחד עם המג"דים. רצה להכיר אותם, ללמוד מי הם ומה הם חושבים על הלוחמים. דיבר פתוח. רהוט. הסתכל בעיניים. הקשיב. ועדיין לא הצליח להסיר לחלוטין את מעטה החשדנות שעטף את מינויו. צנחן. "מוסבניק". מה הוא מבין בטנקים? בני הוא מקצוען.
מכיר כל פינה בטנק, מדקלם בעל פה את התוכניות המבצעיות. מה יקרה אם בכל זאת נישלח ללבנון? "בלי קיבעונות, חבר'ה. בלי קיבעונות," התרעם אחד מהם. "מי יודע, אולי דווקא הצנחן הזה יביא איתו משב רוח רענן וחשיבה מחוץ לקופסה. "סגן אייל גור אריה, מ"פ ז' בגדוד 430, היה מהיחידים שלא חששו מהפקדת מושכות החטיבה בידי הקצין מהצנחנים. שהרי הוא, בניגוד להם, עבד מולו.
באביב 1981 נפרד אל"ם דורון רובין מחטיבת הצנחנים, הבין שהדרך הלאה במדי החאקי עוברת בשריון. התעקש לעשות הסבה מלאה של שנה. Har כמו כולם עשה את שלב המקצועות ואחר כך את אימון הצמ"פ. ואז הגיע לקורס מפקדי הטנקים. אייל גור אריה היה המ"מ. "תקרא לי בשמי הפרטי," אמר מפקדה לשעבר של חטיבת הצנחנים והוסיף, "אני לא צריך הנחות." וכך היה. קירצף עם החניכים את הצריח. גירז איתם את התובה. ישן איתם בשטח.
באחד משלבי הקורס החליט סג"ם גור אריה לבדוק עד כמה רחוק מסוגל אלוף משנה דורון רובין לדבוק בפוזת "אני כמו כולם". "למה ניגבת את מדיד השמן עם כפפת הנומקס?" גער בו לעיני החיילים. "טעות שלי," התנצל דורון. "זה לא יחזור על עצמו." סא"ל אבישי רון מהצנחנים, מושבניק מאביחיל, מ"פ במלחמת יום הכיפורים, קמב"ץ פיקוד המרכז, עשה את שנת ההסבה לשריון במקביל לדורון רובין.
באפריל 1982 הוצב בגדוד 433 כמפקד פלוגת צמ"פ מתוך כוונה להתחיל מלמטה. מיד אחרי טקס החלפת המח"טים ניצל את ההיכרות המוקדמת עם דורון ומצא הזדמנות לשיחה בארבע עיניים. "השריונרים הוותיקים מתנגדים לשיתוף פלוגות הצמ"פ בקרב," הסביר אבישי. "לדעתי זאת טעות. לפלוגות האחרות, המבצעיות', אין ניסיון מבצעי, והן חלודות בהיבט המקצועי. דווקא פלוגות הצמ"פ, שנמצאות בעיצומו של מסלול אימונים מפרך, הן בשיא כושרן המקצועי." "בהינתן פקודה, פלוגת הצמ"פ תשתתף במלחמה," הבטיח דורון.
אחר כך קרא אליו את קצין האג"ם. "בני לא מתלהב ממך," אמר לשב"מ. "אני מוכן לפתוח דף חדש. תתאים – תישאר. לא תתאים – ניפרד." ומיד עבר לענייני עבודה. "תקרא לקמ"ן ולקצין הקשר. תביאו תצ"אות." ישב איתם כל הלילה. עבר על התוכניות המבצעיות בשדרת ההר המרכזית של לבנון בואכה כביש ביירות דמשק. הרג אותם ביסודיות שלו. בשאלות. בתובנות. "פה יהיה קשר ופה," אמר ובחן בקפידה את קווי הגובה במפה, "נהיה במיסוך. "כשקול אורלוגין קרא חצות, שאל, "ומה בנוגע לנוהל ז "נעשו אישורי תוכניות עד רמת מ"מ," ענו מפהקים. "ניפגש שוב ביום ראשון," אמר. "נעשה זאת בצוותא עם המג"דים. נטחן מחדש את התוכניות הקיימות. נראה אם יש מה לשפר. "ג'ראף," פנה לאביאל ג'ראפי הקמ"ן, "אותך אני רוצה אצלי על הבוקר. איתך עוד לא סיימתי."
הציר המרכזי היה היהלום שבכתר. אוגדה 162 בהרכב של חטיבת שיריון, מגובה בכוחות רגלים והנדסה, תנוע בדרך הררית צרה ומפותלת, תפתיע את הכוחות הסוריים, תחבור לכוחות מוסקים על כביש ביירות דמשק, תתמקם בדהר אל-ביידר ותשלוט על הבקאע, תנתק את הכוחות הצבא הסורי בלבנון ממקורות האספקה, תשאיר זירה סטרילית מאיומים עבור המשימה העיקרית של חיסול תשתית המחבלים
ביום שלישי 8 ביוני גדודי טנקים וקומנדו סוריים מהבקעה נעו דרך ציר ביירות-דמשר לכיוון עין זחלתא על מנת לחסום את החטיבה באזור המעבר ההכרחי של נהר א בידר שמצפון לעין זחלתא.
החל מיום שלישי בערב התקיימו קרבות כנגד הקומנדו הסורי שהצליח לעכב התקדמות החטיבה ב-24 שעות. במקביל נוהל קרב שריון בשריון בין הגדודים 195 ו-430 כנגד טנקים ורק"מ סורי במהלכו הושמדו עשרות כלים סוריים.
ביום חמישי 24 ביוני אחה"צ השתלטה החטיבה על ציר ביירות-דמשק במרחב בחמדון-רואיסת צופר והשלימה משימתה.
החטיבה לחמה ב-"קו התפר" שבין הנוצרים למוסלמים בבירות באזור הפרלמנט, המוזיאון וההיפודרום, השתתפה במצור על מערב בירות ונערכה לקרב לכיבוש מערב העיר שבסופו של דבר לא יצא לפועל מכיוון שהושג הסדר מדיני, המחבלים פונו מבירות באוניות לתוניס והכוחות הסוריים שבביירות עזבו את העיר לכיוון הבקעה תחת עינם הפקוחה של כוחות צה"ל.
מפרוץ הלחימה ב־6 ביוני 1982 ועד לסוף אוקטובר 82 נפלו מקרב לוחמי החטיבה 53 לוחמים ומפקדים. יהי זכרם ברוך!
הנצחה ומורשת
לנו מפקדי ולוחמי החטיבה אחריות ומחויבות לשמר את הערכים ולהנציח את מורשת החטיבה… מלל מלל מלל מלל מלל מלל מלל מלל מלל מלל מלל מלל מלל מלל מלל מלל מלל מלל מלל מלל מלל
בשעות הבוקר מכסה ערפל דק את הגבעות והשמיים צונחים על ההרים ואז הם שומעים את השריקה ומי שלא חבש קסדה ממהר וחובש ומי שלא לבש שכפ״ץ ממהר ולובש וכולם רצים אל השוחות שחפרו מתקפלים בתנוחה עוברית, הידיים מגוננות על הראש. ופתאום יש פיצוץ ואחריו עוד אחד…
